יוגה, תנועה אינטגרטיבית והאור שבפנים: מסע אל המרחב הפנימי והשלם

"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר, וַיְהִי אוֹר"  (בראשית א, ג). קריאה קדמונית זו, הדהוד של בריאה, מקבלת משמעות עמוקה בנתיב חיינו. היא מזמינה אותנו להתבונן באור שבפנים –  אותה מהות קדומה ושלמה המהווה את לב הווייתנו. מאמר זה יבחן את החיבורים בין הפילוסופיות העתיקות לפרקטיות המודרניות של היוגה והתנועה האינטגרטיבית, תוך התמקדות בבריאות, באמונה ובהיבטים המדעיים והרוחניים של המרחב הפנימי.

המרחב הפנימי: בין "דוּקְהָאם" ל"סוּכָּהָאם"- התרגול היוגי, כפי שנוסח על ידי פטנג'לי, מטרתו העיקרית היא "יוגה צ'יטה וריטי נירודהה"  - השקטת תנודות התודעה. כאשר הרעש הפנימי שוכך, מתגלה המרחב הפנימי הרחב -ה"סוּכָּהָאם)  "Sukham – מרחב נוח, טוב), שהוא תחושת הרווחה והאושר הבלתי-תלויים בנסיבות חיצוניות. לעומתו, ה-"דוּקְהָאם)  "Dukham – מרחב רע, כיווץ, סבל(,הוא חוויית הכאב והצמצום הנובעת מהזדהות עם אשליות העולם ("מאיה" בסנסקריט). מנקודת מבט פסיכולוגית,  הכיווץ הפנימי הזה הוא לא פעם תוצאה של דפוסים נוירוטיים ורשמים קרמתיים (סאמסקרות) האצורים בתת-מודע. היוגה פועלת להפחתת ה"אוודיא) "Avidya – בורות, אי-ידיעה),  שהיא השורש של חמשת ה"קְלֵשָׁות- "Kleshas – המכאובים הפוגעים בתודעה . ומפתחת סוודיאיה  (Svadhyaya – לימוד עצמי, חקירה פנימית), המאפשרת לאדם לנתח את מצבו הרגשי והמנטלי.

"הָעָם הַהֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ רָאוּ אוֹר גָּדוֹל…"  (ישעיהו ט, א).

בחיבור רוחני ליהדות, ניתן לראות את האור שבפנים כניצוץ אלוהי, "נר ה' נשמת אדם".

ה"דוּקְהָאם" הוא המצב שבו הניצוץ מכוסה על ידי קליפות וחשכות – "הָעָם הַהֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ"

התרגול הוא הדרך להסיר את החסימות ולאפשר לאור זה להאיר, כפי שאומר רבנו בחיי:  "שהמעט מן האור מסלק הרבה מן החשכה" (חובות הלבבות, שער ייחוד המעשה).

האור הפנימי אינו משהו שצריך "לייצר", אלא מציאות שצריך "לחשוף". תפקיד התרגול הוא להסיר את המחיצות, להשקיט את הרעש ולגלות מחדש את הזוהר הפנימי שמקרין חן, יופי וכוח החוצה, כפי שמלמדת היוגה סוטרה: "חן, יופי, כוח, אנרגיה ועוצמה מקשטים את הגוף דרך היוגה" ( פטנג'לי, יוגה סוטרה 3.47).

התנועה האינטגרטיבית: פוטנציאל פיזי וקוונטי :

תנועה אינטגרטיבית זו טכניקה המשלבת בתוכה מספר אסכולות תנועה וטיפול (רשימה חלקית- שאדו יוגה, האתה יוגה ,ויניאסה יוגה, איינגאר יוגה, שיווננדה יוגה, טנטרה יוגה, אייקידו, צי' קונג, טאי צ'י,  קונג פו, ג'ודו,שיאצו, שין סאן דו, פאלון גונג, חמשת הטיבטים, רפואה סינית, רפואה קוריאנית, פוקוסינג, ג'יין שין אקופרסורה ועוד).

התנועה האינטגרטיבית מאמצת גישה הוליסטית הרואה בגוף מערכת אחת שלמה ומקושרת, שבה כל תנועה/רצף תנועות או מנח בודד משפיע על כל הרמות – הפיזית, האנרגטית, הרגשית ,המנטלית והרוחנית. היא אינה מסתפקת רק בביצוע האסאנות (מנחי הגוף), אלא מדגישה את איכות התנועה, הנשימה המודעת (פראנאימה), שילוב בין אסכולות, עבודת מידות, חיבור בין גופי ידע מסורתיים לגופי יגע מדעיים ותשומת לב גדולה לנוכחות הרגעית (דרישטי) - כדרך ליצירת איחוד פנימי.

היבטים פיזיים ומדעיים של תנועה אינטגרטיבית:

1.מערכת הפאשיה: (Fascia)  כיום, מדע הרפואה והיוגה מבינים כי הפאשיה (מערכת רקמות חיבור המשכית ורב-ממדית, המעטפת ויוצרת רצף בין כל חלקי הגוף – שרירים, עצמות, עצבים ואיברים פנימיים), היא מרכיב קריטי. היא עוטפת את השרירים, האיברים והעצמות ויוצרת רשת תלת-ממדית שמחברת את כל חלקי גוף האדם. תנועה יוגית מודעת ורציפה (כמו בוויניאסה) אינה רק מותחת שריר ספציפי, אלא משחררת מתחים בפאשיה , משפרת את ההידרציה של הרקמה ומאפשרת שיקום של דפוסי תנועה לקויים. זוהי הדרך שבה ניתן לשנות זיכרון כאב כרוני או משקעי טראומה האצורים ברקמות.

 2.ויסות מערכת העצבים:  הנשימה המודעת והתנועה המאורגנת משפיעים ישירות על מערכת העצבים האוטונומית.  תרגול מביא להפחתת דומיננטיות של המערכת הסימפתטית ("הילחם או ברח") ולהגברת פעילות המערכת הפאראסימפתטית ("מנוחה ועיכול"). זהו יסוד בריאות ראשון במעלה, המוביל להורדת לחץ הדם, שיפור העיכול ואיכות השינה – כולם ביטויים פיזיים של שלווה פנימית.

היבטים מעולם הפיזיקה (היבט קוונטי):

העיקרון המנחה של התנועה האינטגרטיבית מתחבר לתפיסות בפיזיקה הקוונטית . לפי עקרון זה, המתרגל אינו רואה את גופו רק כמסה של חומר, אלא כשדה אנרגיה ותנודות.                                                                         

-אנרגיה (פראנה):  ביוגה, מדברים על פראנה –  אנרגיית החיים הזורמת בערוצים (נאדיס). מנקודת מבט פיזיקלית, אנרגיה זו יכולה להתפרש ככוח אלקטרומגנטי וביו-פוטוני הפועל בגוף. כיווץ פיזי, רגשי או מנטלי נתפס כחסימה בזרימת אנרגיה. התנועה היוגית מטרתה להסיר חסימות אלה, וליצור "שקיפות" מבנית ואנרגטית, כך ש"גלי האור" יוכלו לעבור ולהאיר את המערכת.

-מודעות וצפייה: (The Observer Effect)  בפיזיקה קוונטית, מעשה הצפייה משפיע על המציאות הנצפית. ביוגה, כאשר המתרגל מביא תשומת לב (דהאראנה) למתרחש בגופו ובמחשבתו, הוא הופך ל-"צופה המודע". היבט רוחני זה מאפשר לו להפסיק להזדהות עם המצבים החולפים (הקְלֵשָׁות) ולבחור מחדש את תגובתו, ובכך ליצור שינוי ברמה העמוקה ביותר של הווייתו.

אומנות הצלילים המרפאים: ויברציות של אור-

המסע אל האור שבפנים ואל המרחב הפנימי המתרחב אינו שלם ללא שילוב הריפוי שבאומנות הצלילים. אם התנועה האינטגרטיבית מנקה את החסימות במישור הפיזי והאנרגטי, אזי הצליל פועל על רמת התנודה היסודית ביותר. ביוגה, הגיית מנטרות או שימוש בקערות טיבטיות ובגונגים פועלים על פי עקרון הרטט (ויברציה), מתוך הבנה שהכול ביקום הוא אנרגיה ותדר. צלילים הרמוניים ומכוונים יוצרים תהודה בגוף, משחררים מתח עמוק האגור במערכת העצבים ובפאשיה, ומחזירים את המערכת כולה לאיזון (ה"סוּכָּהָאם"). עבודה זו בתדר מאפשרת לתודעה להשקיט את תנודותיה (צ'יטה וריטי נירודהה), ומקלה על המתרגל לחוות את האור הטהור של העצמי האמיתי,הפורושה.                                                                                                                                                                                                                

זוהי השלמה רוחנית ופיזית לתרגול, המזכירה את הברכה היהודית העתיקה: "ה' עוז לעמו ייתן, ה' יברך את עמו בשלום" (תהילים כ"ט, י"א) – כשהצליל והתנועה יוצרים הרמוניה פנימית, מתאפשר השלום הפנימי המוביל לבריאות שלמה.

חיים אקולוגיים: היוגי כחלק מהשלם הגדול - התנועה האינטגרטיבית והחיפוש אחר האור שבפנים מובילים באופן טבעי אל תפיסת חיים אקולוגית, המדגישה את הקשר הבלתי-נפרד בין הפרט לסביבתו – האדם כחלק מהשלם הגדול, מהברהמן או מהבריאה. כפי שתרגול היוגה מדגיש את החיבור ההרמוני בין גוף, נשימה ותודעה (המיקרוקוסמוס), כך תפיסה אקולוגית מרחיבה חיבור זה אל המרחב החיצוני (המאקרוקוסמוס). ביוגה, מידת האַהִימְסָא )Ahimsa – אי-אלימות- לא לפגוע), אינה מכוונת רק כלפי בני אדם, אלא גם כלפי כל היצורים והסביבה. כאשר מתגלה האור הפנימי, האדם מבין שהוא אינו נפרד מאף יצור חי או צמח, ומכאן נובעת אחריות עמוקה לשמירה על הטבע והבריאות הכללית של כדור הארץ – כלי הקיבול של חיינו. בחזון היהודי, החיבור הזה בא לידי ביטוי במצוות "לשמרה ולעבדה" (בראשית ב, טו), המעניקה לאדם אחריות אקולוגית. בכך, הופך היוגי, מתוך השקט והמודעות שרכש במרחב הפנימי, לסוכן של איזון והרמוניה גם במרחב החיצוני, כשהוא מקרין את האור הפנימי שלו על העולם כולו.                                                                       

אמונה והתמסרות: הליבה הרוחנית  –  האמונה אינה רק מצב מנטלי, אלא כוח מחולל. ביוגה, שרדהא היא האמון בנתיב, המסייעת לקיים את הטאפאס Tapas – (חריצות וטיהור פנימי), שהוא המאמץ הנחוץ לשינוי.                                                                                                                                                     

"טאפאס מטהר את "הטומאה (הקְלֵשָׁות) ומאפשר לחוכמה לזהור (יוגה סוטרה 2.28).                             

במסורת היהודית,  "מי שיש לו אמונה חייו חיים והוא מבלה ימי חייו בטוב תמיד" (רבי נחמן מברסלב).

אמונה זו מזינה את האישוורה פראנידהאנה Ishvara Pranidhana -(התמסרות לעצמי הגבוה/אלוהי).

זוהי ההכרה שיש סדר גבוה יותר, ושעלינו להתמסר לתהליך היוגה (הדרך) במקום להיות מרוכזים בתוצאות (הפירות), כפי שמלמדת הבהגווד גיטא את עיקרון הקארמה יוגה –  פעולה ללא היצמדות לתוצאה.

החיבור בין יוגה, צלילים מרפאים, אקולוגיה ויהדות יוצר תמונה של בריאות אינטגרטיבית:  הבריאות הפיזית נתפסת ככלי (היכל) לעבודת הנפש והנשמה. כאשר אנו משקיעים בטיפוח הגוף, אנו מאפשרים לאור הנשמה לזהור ללא הפרעה, כפי שאומר הרב קוק: " מי שאור האמונה מתגלה עליו בטהרתו הוא אוהב את כל הבריות כולם בלא שום שיור כלל."

התרגול הוא, אם כן, ריקוד מתמיד בין הכיווץ (דוּקְהָאם) להתרחבות (סוּכָּהָאם), שבו אנו לומדים להכיר את הקצוות ולהתמקם בדרך האמצע המאוזנת. זוהי הדרך של התנועה האינטגרטיבית המאפשרת לאדם להיות ער, שלם ובריא בכל רבדי הווייתו.

כתב , אסף וערך : דודו רווח – בית הספר לתנועה אינטגרטיבית

הפוסט יוגה, תנועה אינטגרטיבית והאור שבפנים – מסע אל המרחב הפנימי והשלם / דודו רווח הופיע ראשון בדודו רווח - דרך היוגה