שלושת הגונות-שלושת המזונות-שלושת איכויות התודעה

באיירוודה (רפואה הודית מסורתית) מדברים על 3 מרכיבים בסיסיים, איכויות בסיסיות של כל דבר ביקום:
סאטווה – המילה "סאט" בסנסקריט מייצגת הוויה, קיום, המהות האמיתית והמילה "סאטווה" מייצגת את האיכות של טוהר או טוב.
ראג'אס – אקטיביות, תזוזה, אנרגיה.
תאמאס– חשיכה, עצלות, פאסיביות.
כל אדם, מזון וכד' מכיל את שלושתם באחוזים שונים והרכבים שונים מביאים להתנהגויות שונות ולמאפיינים שונים
אכילת מזון סאטווי תביא להגברת התכונות הסאטוויות באדם, מזון ראג'אסי יביא להגברת התכונות הראג'אסיות ומזון תאמסי להגברת התכונות התאמסיות.

מזון סאטווי הינו מזון קל, פשוט, טרי, חי או מבושל קלות, שמספק את כל אבות התזונה
מזון שהינו קרוב ביותר לצורתו הטבעית, כפי שברא הטבע
דיאטה סאטווית מכילה דגנים מלאים, קטניות, ירקות, פירות ואגוזים
דיאטה סאטווית הינה דיאטה שתורמת לאיזון גופני-אנרגטי-רגשי-מנטאלי-רוחני.

מוצרי חלב לעיתים נחשבים סאטווים ולעיתים ראג'אסים.

מזון ראג'אסי מכיל בשר ודגים. כמו כן, מאכלים סאטווים אשר אופן ההכנה שלהם כולל הרבה שמן ותבלינים. מזון ראג'אסי הינו כבד יותר מהמזון הסאטווי.
תזונה ראג'אסית מגבירה חוסר שקט מנטאלי

מזון תאמאסי הינו מזון לא טרי, ישן או מקולקל.מזון מעובד ומשומר,אלכוהול וסמים.
תזונה תאמאסית מקטינה את רמת האנרגיה ומגבירה עצלות.

הדרך הטובה ביותר לבדוק את הדברים שרשומים לעיל, הינה התנסות אישית. לאכול למשך

פרק זמן מסוים בצורה מסוימת ולנסות לשים לב לשינויים שחלים בך עקב התזונה.

היוגה ממליצה  על תזונה סאטווית ועם זאת, תזונה סאטווית אינה דרישה מוקדמת לתרגול יוגה ומדיטציה.
תרגול יוגה ומדיטציה יביא לאיזון בכל תזונה, אך תזונה שהיא בעיקרה סאטווית, תתמוך ותקל על תרגול היוגה והמדיטציה. דרך תרגול היוגה, נעשים מודעים יותר, וכשמודעים יותר, מודעים גם לדרך בה המזון שאנו אוכלים משפיע עלינו ומודעות זו מביאה לבחירה.

ששת הטעמים:

באיורוודה מציינים שישה טעמים:מתוק, מלוח, חמוץ, חריף, מר ומכווץ (עפיץ). כל טעם נוצר משילוב מסוים של חמשת היסודות / אלמנטים (אדמה, מים, אש, אוויר, מרחב). מאחר וכל חומר וכל חי נוצר מחמשת היסודות הבסיסיים הללו, ביחס מסוים ושונה, ישנו השוני באיכויות הצמחים והמזונות השונים. בכל צמח וצמח מצויים ששת הטעמים, אך תמיד אחד או שניים מהם יהיו הדומיננטיים יותר.

התזונה איורוודית מלמדת לכלול את כל ששת הטעמים., כארוחה מאוזנת ומספקת

אך בפרופורציות מתאימות-מתינות.

בבְּהַגַוַד גִיתָא (17.7-10) כלל המזונות מחולקים ל-3 קטגוריות:

א)  מזון במידת הטובות-מזון סטוי-מזון טהור: "מזון אהוב על השרויים בטובות מאריך את   תוחלת החיים, מטהר את  ההוויה, ומעניק און, בריאות חדוות חיים וסיפוק. מזון כזה הינו עסיסי, שמנוני, מזין ומביא שמחה ללב". לדוגמה : חלב,חמאה,פירות,דבש ירקות ודגנים.

ב) מזון במידת הלהיטות-מזון ר'גסי: "מזון שהינו מר מידי, חמוץ מידי, מלוח מידי, חריף, צורב, יבש ושורף, אהוב על אנשים במידת הלהיטות. מזון כזה גורם למועקה, ייסורים ומחלות". לדוגמה:תבלינים,חומרים חריפים,בשר ,דגים וביצים.

ג) מזון במידת הבערות-מזון טמאסי-מזון בלתי טהור ורקוב: "מזון שהוכן יותר משלוש שעות לפני אכילתו, מזון תפל, רקוב ומצחין, ומזון שמותקן משאריות ומדברים שאינם ראויים למאכל – מזון כזה אהוב על אנשים במידת החושך". לדוגמה: אלכוהול,מזון רקוב,מעופש ובשל יתר על המידה.

מזון טהור(סאטווי) מביא טוהר ושלווה לתודעה,הוא מרגיע ומזין את הגוף.

מזון רג'סי מעורר את היצר החייתי באדם ומביא למצב חוסר-מנוחה של התודעה.

מזון טמסי או בלתי טהור גורם לאדם לעמימות ועצלות, כמו כן יכולת החשיבה שלו פוחתת והוא שוקע או נאטם.

התזונה היוגית לא מעודדת שימוש בבצל ושום. אלו שייכים למידת הלהיטות. זאת משום טבעם המעורר והמגרה. אדם שחושיו מגורים יקשה עליו למצוא שלווה וסיפוק פנימיים, גם לא שליטה על רוחו ויצריו, בלעדיהם ההתקדמות הרוחנית תואט מאוד.

התזונה הזו מעודדת גם צריכת מזון קל לעיכול. זאת כדי לא להכביד על מערכת העיכול ולאפשר ערנות רוחנית גבוהה. ישנן קטניות – כמו מאש, אפונה, שעועית, חומוס, פולי סויה וכו' – שחלבונם מתפרק ומתעכל בקלות בקיבה, וישנם קטניות שחלבונם קשה לפירוק (כמו פוּל). היוגים מעדיפים לא לצרוך סוג כזה של קטניות. באופן דומה ביצים (וכמובן בשר לסוגיו) הינם קשים לפירוק ומכבידים מאוד על מערכת העיכול. בשר לא רק שהינו כבד לעיכול; מקורו באלימות. לא ניתן לאכול בשר בלי לאטום את הלב לסבל של אותה נשמה שבשרה נלקח ממנה למטרה זו. אין דבר שעוצר את הצמיחה הרוחנית כמו אטימות זו לסבלו של האחר.היוגים ממליצים על תבלון עדין ביותר(מעט פלפל חריף,ג'ינגר,קינמון),דבש,קני סוכר וסירופ מייפל טבעי כממתיקים מזינים וטבעיים.שאנדור ראמטה מייסד אסכולת השאדו יוגה ממליץ על שינוי תזונתי מתון והדרגתי ללא אלימות וכפייה עצמית שתוביל לפגיעה או נטישת הדרך- מתינות.

ב.ק.ס איינגאר בספרו "אור על הפראנאיאמה" מביא מעט מהכתוב באופנישאדים העתיקים:"…כאשר המזון הטהור נצרך הוא מייצר אנרגיה שמשמרת את החיוניות. החיוניות מולידה משמעת,שמפתחת אמונה שנותנת ידע,ידע מעניק למידה,שמביאה יישוב הדעת שיוצר שלווה,השלווה מבססת שוויון נפש,שמפתח זיכרון שמשרה הכרה,הכרה מביאה לשיפוט,שמוביל למימוש העצמי הטהור…".