בס"ד שערי הנשימה/דודו רווח לנשום פירושו לחיות, ולחיות פירושו לנשום. כל דבר חי תלוי בנשימה, והפסקת הנשימה היא הפסקת החיים עצמם. קצב הנשימות הרגילות לדקה הוא 15.קצב זה גובר כאשר הגוף סובל מבעיות עיכול, חום, הצטננות ושיעול, או מבעיות רגשיות כגון פחד, כעס או תאווה. קצב הנשימה הרגילה הוא 21,600 שאיפות ונשיפות כל 24 שעות. מצעקתו הראשונה של התינוק עד לנשימתו האחרונה של הגוסס אין שום דבר כי עם סדרה של נשימות. היוגים סופרים את אורך החיים לא בשנים אלא במספר הנשימות. מכיוון שהנשימה מתארכת פראנאיאמה, תרגולה מוביל לחיים ארוכים. בכתבים מתוארת פראנאיאמה כ"שער" דרכו עובר המתרגל מהיוגה החיצונית(האתה יוגה) ליוגה הפנימית(ראג'ה-יוגה). ב.ק.ס איינגאר כותב בספרו "עץ היוגה": "כפי שהעלים מאווררים את העץ ומספקים הזנה לגידולו הבריא, כך פראניאמה מזינה ומאווררת את התאים, העצבים, האברים, התבונה והתודעה של המערכת האנושית. שאנו מבצעים אסנה(תנוחה), נוכל למתוח ולהרחיב את הגוף באופן מלא, רק אם נסנכרן את הנשימה והתנועה. "פראנה" היא אנרגיה, "איאמה" היא יצירה, הפצה ותחזוקה. פראניאמה היא מדע הנשימה, והוא מוביל ליצירה, הפצה ותחזוקה של אנרגיה חיונית". והוא ממשיך וחושף: "מנקודת מבט פילוסופית שאיפה היא תנועה של העצמי כדי לכונן מגע עם ההיקף: ליבת ההוויה נעה עם הנשימה ונוגעת בשכבה הפנימית של העור-החזית הקדמית של הגוף. זו תנועה כלפי חוץ או תהליך התפתחותי של הנשמה. נשיפה היא המסע חזרה: זהו תהליך של התכנסות, שבו הגוף, התאים והתבונה נעים פנימה כדי להגיע אל המקור שלהם, אל "האטמה" או אל ליבת ההוויה. תהליך זה של התפתחות והתכנסות בתוך כל פרט הוא פראניאמה…." וממשיך…"פראנאימה היא הגשר בין הפיזי לרוחני. לכן פראנאימה היא טבור היוגה". אורכם הכולל של העצבים בגוף הוא 9600 ק"מ. תפקידיהם, שהם מעודנים ביותר, מצריכים תשומת לב מרובה כדי לשמור אותם נקיים וטהורים. ביצוע חוזר ונשנה של אסנות-תנוחות גוף, תוך שהייה ממושכת בכל תנוחה עם הווריאציות הרבות שלה, שומר את מערכת העצבים נקייה וטהורה, ובכך מסייע לזרימה בלתי מופרעת של האנרגיה (פראנה-צ'י). אנו מוצאים ללא הרף את כוח החיים שלנו, הצ'י או את האנרגיה הפראנית ע"י חשיבתנו, רצוננו, עשייתנו וכדומה. כל מחשבה ,כל פעולה רצונית או תנועה של השרירים מנצלת את כוח החיים הזה, וכתוצאה מכך יש צורך במילוי מתמיד מחדש, שהינו אפשרי בעיקר ע"י הנשימה. בדיוק כשם שהחמצן מועבר ע"י זרם הדם אל כל חלקי הגוף, כשהוא בונה ומזין את הגוף מחדש, כך גם הפראנה מועברת אל כל חלקי מערכת העצבים.כאשר אדם שואף אוויר הוא מכניס פראנה ומאחסן אותה במרכזי העצבים השונים, בייחוד במקלעת השמש. ככל שאדם יכול להכניס יותר פראנה, כך הוא יהיה בעל חיוניות יותר גדולה. באימונים של פראנאיאמה המודעות ממלאת תפקיד גדול, וחשוב לראות באופן מודע כל דבר המתרחש בתהליך הנשימה.
למה בעצם היוגים ממליצים על נשימה מהאף ולא מהפה?
א.השערות המכילות חומר רירי בנחיריים מסננות את האבק וקוטלות חלק מהחיידקים .
ב.האוויר הנכנס דרך הנחיריים שואב מחלל הסינוסים לחות וחום המתאימים כדי שהריאות לא תתייבשנה או תתקררנה.
ג.בקצה העליון של הנחיריים נספגת הפראנה ומועברת בערוצי אנרגיה(נאדים)לסולאר פלקסוס-מקלעת השמש. האזור בין הטבור לצלעות הוא מחסן הפראנה ,משם נשלחת הפראנה לכל איבר בגוף דרך נאדים משניים. בנוסף כמובן לדם העשיר בחמצן ומזון המועבר דרך כלי הדם. כמו בכל מקור מתח, הפרש פוטנציאלים, כך גם לגבי הפראנה שאנו סופגים בנחיריים, יש את הנחיר השמאלי, דרכו נספגת אנרגיית הירח, אנרגיה קרה, מרגיעה. את הנחיר הימני דרכו נספגת אנרגיית השמש, אנרגיה חמה ומעוררת. בפן התודעתי נשימה דרך הפה יוצרת תחושת כבדות מחשבתית ופיזור (כדאי לנסות ולראות). שימו לב שלעתים קרובות (לא תמיד כמובן) אפשר לראות אצל אנשים קשר מסוים בין נשימה דרך הפה, למצב של חוסר מודעות ורפיון מחשבתי, (למשל בזמן בהייה בטלוויזיה) . אזור הנחיריים משמש צומת חשובה במערכת העצבים. לנשימה דרך האף יש השפעה מהירה ומעמיקה על מערכת העצבים, ודרכה על כל מערכות הגוף. הדרך המהירה ביותר להרגיע את מערכת העצבים או לעורר אותה היא באמצעות נשימה מתאימה. נשימה איטית דרך האף מרגיעה ומסייעת לריכוז. נחיר ימין מעוצבב בעיקר ע"י מערכת העצבים הסימפתית, ונחיר שמאל מעוצבב בעיקר ע"י מערכת העצבים הפארא-סימפטית. כלומר באמצעות נשימה דרך הנחיריים באופנים שונים ניתן להשפיע על הערוצים האנרגטיים והפיזיולוגים, לאזן, לעורר, להרגיע, וכיו"ב.
היבט – פיזי לנשימה עמוקה – השפעה רב מערכתית:
כאן הביא מדבריו של המורה שלי לטיפול בתנועה –גרשון קום:
אנחנו משתמשים בשיטת הנשיפה דרך הפה הרבה פעמים בהתערבויות טיפוליות מכוונות, כמו בשיטת ה-שיין סאן דו, בכדי לשחרר בצורה מבוקרת ויעילה יותר רגשות כלואים וסטגנציות שנצרבו בזיכרון השרירי . שיטה זו מאפשרת לנו כמה דברים חשובים: א. הפעלה של כלוב בית החזה ומערכת הנשימה ב. ונטילאציה . שאיפה- אוויר נכנס דרך האף – קנה נשימה – סמפונות – ריאות – נאדיות הריאה . (בהמשך התהליך : כדוריות הדם האדומות משנעות את החמצן לכלל מערכות הגוף). הסרעפת בהיותה שריר דק הממוקם בין בית החזה לחלל הבטן משנה את מופעה ממנח קמור למנח שטוח . בעת השאיפה מתקיים כיווץ שרירים בין צלעיים , שרירי סרעפת – הצלעות מתרוממות – אוויר נכנס לריאות – נפח בית החזה גדל.
נשיפה- ההפך. אוויר יוצא דרך הפה – הרפיית שרירי סרעפת , השרירים הבין צלעיים והקטנת נפח הריאות. המתרגל ביוזמתו מרפה גם בטן. ונטילציה- נפח האוויר המוחלף בכל נשימה. "מרכז הנשימה" בגזע המוח שולט בתהליך הונטילציה.
VO2 – הוא הערך המציין את נפח החמצן שהגוף צורך בכל דקה. בנשימה עמוקה, ערך ה – VO2 עולה ובכך מתאפשרת הובלת כמות גדולה יותר של חמצן במערכות הגוף. חמצן הוא בין ארבעת היסודות העיקריים (פחמן, מימן, חנקן) – המרכיבים את מסת הגוף; ובין הארבעה – הוא העיקרי בניהם.
נוכחות חמצן בדם מאפשרת פינוי פסולת מטבולית ממחזור הדם.
נוכחות חמצן מסייעת ליצור איזון במידת החומציות בגוף על ידי שמירה מתאימה של חמצן וסילוק עודף של החומצה : CO2 – פחמן דו-חמצני. ג. עיסוי איברי הבטן הפנימיים בעזרת שריר הסרעפת; הסרעפת משנה מופעה ממופע קמור לשטוח בעת השאיפה ובכך היא מפעילה לחץ חיובי על איברי הבטן בווקטור אנכי . בשלב זה , על פי שיטתנו אנחנו יוזמים הכנסת הבטן בעת השאיפה ובכך אנחנו מגבירים את אפקט העיסוי על ידי הפעלת וקטור אופקי על הבטן . עיסוי זה יעיל להנעת איברי הבטן עצמם ולסייע בהנעת התהליכים אותם הם מבצעים כמו פעולת הקיבה, הכבד ושאר האיברים.
היבט פסיכוסומאטי:
ונטילציה רגשית –
לראיית ד"ר Ken Dychtwald הבטן מהווה את מקום היווצרות הרגשות (" יש לי פרפרים בבטן לפני המבחן"," יש לי תחושות בטן" ) ויש לנקזם שאם לא כן עודף רגשות עושים עלול ליצור סטגנציה ולהוביל להתפתחות מחלות פיזיות כמו כיב הקיבה , מעי רגיז. בנוסף חשוב לדעת שעצירות והפרעות נשימה כתוצאה מרגשות מודחקים פוגעות ביכולת הנשימה שלנו.
פעמים רבות כאשר עולים בנו רגשות כמו בדידות, פחד, חוסר סבלנות או עצב, ובאופן אוטומטי נעצרת הנשימה שלנו. זהו חלק ממנגנון ההדחקה הרגשית, שרבים מאתנו איננו מודעים אליו. בכדי ליעל את הונטלציה הרגשית , נעזר בתחום האנטומיה הטופוגרפית : בעזרת מערכת המרידיאניים – ערוצי האנרגיה בראיית הרפואה הסינית; ובצובו, נקודות ההשפעה עליהן.
נתכוונן לצובו C.V 6 הממוקמת 1.5 צון (בערך טווח קודקוד אצבע מורה וקדקוד האמה) מתחת למרכז הטבור בקו האמצע.
בשאיפה- נכניס בטן פנימה ומצובו C.V 6 נדחוק מטען רגשי כלפי מעלה אל אזור בית החזה; אל צובו C.V15-22.
בנשיפה – בעזרת הפה נדחק מבית החזה, צובו : C.V. 15-22 מאתנו והלאה אל האינסוף. ייתכן ובגלל עניין זה , כותב ד"ר עופר רז בספרו אנטומיה טופוגרפית שלנקודות אלה השפעה של שחרור, הרפיה, הנעת צ'י. חשוב לזכור שנשימה סרעפתית (או נשימה לבטן) בריאה יותר מנשימת חזה, מכיוון שכמות גדולה יותר של חמצן נכנסת לגוף, וחלקים גדולים יותר של הריאות מתאווררים. נסו לפתח מודעות לאופן שבו אתם נושמים (לבטן או לחזה), והתאמנו בנשימה לבטן. ב.ק.ס איינגאר כותב בספרו "אור על פראנאימה": "הצ'יטה (התודעה) והפראנה מצויות בקשר תמידי. איפה שהצ'יטה מצויה שם הפראנה ממוקדת, והיכן שהפראנה מצויה שם הצ'יטה ממוקדת. הצ'יטה היא מעין כלי רכב המונע על ידי שני כוחות חזקים, פראנה וואסנא (תשוקות). היא נעה לכיוון הכוח החזק יותר. כשם שכדור נהדף חזרה כשהוא פוגע ברצפה, כך המתרגל מיטלטל בהתאם לתנועות הפראנה והצ'יטה. כאשר הנשימה (פראנה) גוברת, אז גם התשוקות נשלטות, החושים נמצאים בפיקוח והמיינד דומם. כאשר כוח התשוקה גובר, הנשימה יוצאת מאיזון והמיינד נעשה סוער". פראנאימה וטכניקות נשימה נוספות אינם רק נשימות אוטומטיות רגילות המיועדות לשמור על הגוף והנשמה יחד. באמצעות טכניקות קפדניות מוכנס שפע של חמצן הגורם לשינויים כימיים עדינים בגופו של המתרגל (כגון: הפרשת נוירוטרנסמיטרים כגון סרוטונין, דופמין ואנדורפינים. הגדלת כמות הatp במיטוכונדריה -המטבע האנרגטי בתאים שלנו, ויסות רמות סוכר, ויסות הורמונלי ועוד..),חיזוק המערכת החיסונית, מערכת העיכול, מערכת העצבים וחיזוק המערכת הקרדיו-וסקולרית. תרגול האסנות (תנוחות הגוף) מסלק את החסימות שמפריעות לזרימת הפראנה, ותרגול טכניקות נשימה מווסת זרימה זו בגוף כולו. טכניקות הנשימה מווסתות גם את מחשבותיו, תשוקותיו ופעולותיו של המתרגל, מעניקות לו שלווה וכוח רצון כביר, שדרוש כדי להגיע לשליטה עצמית, בריאות ואיכות חיים יצירתית ומאושרת.
במאמר זה לא הבאתי דברים בנוגע לעבודתו הנפלאה של ווים הוף- שיצר שיטה נפלאה לעבודת נשימה ייחודית, חשיפה הדרגתית לקור ותרגילי גוף ומודעות. אני מתרגל שיטה זו בשנים האחרונות. יש מידע רב על שיטה זו ברשת. בעתיד, בעזרת השם, אכתוב מאמר מפורט בנושא.
תרגול נעים ופורה לכולם
ביבליוגרפיה:
לימודי יוגה עם דודי מלכא ושאנדור ראמטה
לימודי טיפול בתנועה עם גרשון קום
לימודי פוקוסינג-התמקדות (התמחות בטיפול בטראומה) עם גברת ליאורה בר נתן
לימודי צ'י קונג רפואי עם ארז מאיר דישבק
לימודי שיאצו וטווינה עם יגאל אדר
עץ היוגה/ב.ק.ס איינגאר
אור על פראנאיאמה/ ב.ק.ס איינגאר
נשימה זה הרבה יותר מזה/גרשון קום
אנטומיה טופוגרפית/עופר רז
נשימה יוגית-פראנאימה/דודו רווח
Wim Hof Method