בס"ד
קרקוע (grounding) -שלוש רמות של הישענות-
"כמו עץ, בני אדם מתפקדים במיטבם כששורשיהם נטועים היטב באדמה וענפיהם נשואים אל השמים" ניק טוטון "קרקוע הוא ביטוי לחיינו על פני כוכב לכת. קרקוע מחבר את תהליכי ההתהוות שלנו עם האדמה, ומייצר אותנו ואותה כאחת. כפי שהאדמתיות של העץ מובילה את זרימת לשד החיים מן האדמה אל העלים ומן העלים אל האדמה, כך האדמתיות שלנו מפנה את הטעינה וההתרגשות מתוך עצמנו אל סביבתנו ומסביבתנו-בחזרה אלינו " סטנלי קלמן קרקוע הוא אחד המושגים הבסיסיים בפסיכותרפיה גופנית ובעיני גם ביוגה ובטיפול בתנועה. מושג זה מתאר את יחסי הגומלין הגוף-נפשיים עם הסביבה. כדי להדגים את משמעות המושג, נפנה לרגע לתפיסת העולם השמאנית. השמאניזם מדגיש את האיחוד בין כל רמות ההוויה, איחוד המתבטא בחיבורים ממשיים בינינו לבין העולם. בתפיסה השמאנית, אנו מקושרים במיתרים אנרגטיים היוצאים מתוך גופינו כלפי מעלה (אל השמים)וכלפי מטה(אל האדמה), ובמיתרים אופקיים המחברים אותנו אל בני אדם אחרים. מיתרים אלו משפיעים עלינו על ידי רטט, ואנו משפיעים על סביבתנו באופן דומה. כך, האדם הבריא מסוגל להישען ולהתחבר למשאבי האדמה (חיבור לאדמה, לקרקע-התמסרות לכוח הכבידה), למשאבי הרוח (חיבור לממדי המשמעות, ההשגחה, האמונה-התמסרות לכוח גדול ממנו) ולמשאבי הקשר בין האדם לחברו.
קרקוע מתאר עם כן את אופי הקשר שלנו עם מערכות בתמיכה הללו: היכולת להיעזר, להישען ולהתמסר לכוח הכבידה (קרקוע אדמתי), למשאבי הרוח והאמונה (קרקוע רוחני) ולנפש הרחבה הנפתחת בין האדם לחברו (קרקוע אינטרסובייקטיבי).
קרקוע אדמתי: הכבידה היא תזכורת מתמשכת לאפשרות החיים הגופניים ולמגבלתם. כבר בתוך הרחם, כוח הכובד משמש כעיקרון מארגן-ציר התייחסות המאפשר לגוף להתארגן- למעלה ולמטה, ימינה ושמאלה, פנימה והחוצה. כדי להיות ערים לגבולותינו- הגופניים והרגשיים- אנו נדרשים לקרקוע, ליכולת להישען על מציאותנו הגופנית: כמה כוח אני צריך להפעיל כדי להרים את הרגל ולצעוד? איזו עוצמה של תנועה נדרשת כדי להושיט יד ולגעת בכתפו של האחר באופן שימשוך את תשומת לבו אך לא יכאיב לו? המושג קרקוע מתייחס הן לצדדים הפיזיולוגיים ביחסינו לתמיכה ולמידת הנוכחות הגופנית שלנו. אלכסנדר לוון כותב "לא לדעת כיצד אדם עומד, מקביל ללא לדעת היכן אדם עומד-להיות חסר מעמד כאדם". החיבור לרגליים, היכולת להיות מעוגן בחוויה הרגשית-גופנית שלנו מבלי להתנתק מהיבט זה או אחר של הווייתנו-חיבור זה הוא הקרקוע האדמתי.
דיוויד בואדלה תיאר קרקוע כך: "העבודה הטיפולית של קרקוע קשורה לביסוס מערכת יחסים תקינה בין סוגי התנועה הרצוניים, הרצוניים-למחצה והלא רצוניים, וליצירה מחודשת של טונוס שרירי מתאים יותר". אצל הפעוט המעבר משכיבה לעמידה מערב שינוי במערכת היחסים מול הקרקע. כאשר אנו שוכבים, ההתמסרות לכוח הכובד מתפרסת על פני שטח הגוף כולו. תרגולים של קרקוע הנעשים בשכיבה מכוונים לטיפוח יכולת התמסרות לתמיכת האדמה והישענות גדולה יותר עליה. לעומת זאת, המנח האנכי ממוקד הרבה יותר, שהרי הכבידה משפיעה בו בעיקר על המפרקים ועל עמוד השדרה.
קרקוע רוחני: הישענות רוחנית החסרה קרקוע יכולה להיות מסוכנת ולסמן בריחה מקשר ומהנכחה גופנית. עם זאת, ללא היכולת לסמוך, להישען ולהאמין במשמעות שאינה חומרית אנו עשויים לאבד את גמישותנו: "ללא חיבור לשמיים", כותב ניק טוטון, "קרקוע נוטה להיות קרקוע יתר, מעשיות כבדה וסמיכה". קרקוע רוחני לא מחייב אמונה דתית מסוימת, כי אם מוכנות להישען ולסמוך על העקרונות המארגנים, על החיים עצמם. הפילוסוף פרנץ רוזנצוויג כתב: "כשם שאנו כך-ולא פחות-אנו מחויבים לשמור על גבולות אי-ידיעתנו. אמנם אלוהים שוכן מעבר לכל ידיעתנו. אך עוד קודם שהתחילה אי-ידיעתך, הוא נותן את עצמו לך, לקריאתך, לעלייתך, להתכוננותך, לחיזוקך, לחייך-נותן את עצמו לך אלוהיך".
ביהדות היסוד המתווך הוא רוח אלוהים השורה באדם והאדם חי כל עוד הרוח אוחזת בו ושרויה בו. אנדרה נהר(חוקר והוגה דעות), בספרו על הנבואה היהודית מנסח זאת כך: "הרוח באה לציין את אותו חלק בישותו של האדם הפתוח לרוח אחרת, החלק החדיר בישותו, אותו חלק המאפשר לו לחרוג מעבר לזהותו"…
בתורתו של הרב קוק מתוארת נפש האדם כשואפת להתאחדות עם האל.. לפי הרב קוק:"האהבה בטהרתה מתפשטת על הנפשות, הכוללות ומוקפות מהנפש האוהבת. הנפש האוהבת היא לעולם גדולה וארוכה מהנפש האהובה".
הקרקוע הרוחני מבטא את המוכנות להיפתח לבלתי נודע ולהתמסר אליו. הפסיכותרפיסטית הגופנית אושרת קרטין-קורמן תיארה את השפעת הקרקוע הרוחני על האדם המטפל: "בהמשך ישיר להבנה שלכל אמונה יש ביטוי על האדם וחייו, ולהבנת תחושת האדם מול אהבת האל, אשר מעניקה לו פשר ומשמעות, ניתן לומר כי כאשר הוא מרגיש את אהבת אלוהיו, הוא מתמקם אחרת בתוך עצמו, בעולם ומול אדם. אדם שיש לו אמונות שהאל אוהב אותו והוא נאהב, מתארגן אחרת. ארגון פנימי זה מתבטא במציאות דרך תחושת חיבור וייעוד".
קרקוע אינטרסובייקטיבי: "כולנו תלויים משום שאיש אינו יכול לשרוד לבדו. לכן יש לנו 'פופיק': להזכיר לנו שפעם היינו מחוברים לאחר מלבד עצמנו ותלויים בו" קרל המרשלג קרקוע אינטרסובייקטיבי מתייחס ליכולת להישען ולהיעזר באחר לתמיכה, לוויסות ולצמיחה, במוכנות להיפתח ליצירת עצמי משותף, נפש רחבה. המוכנות להתמסר לקשר ולהיפתח לקיומה של ישות אינטרסובייקטיבית מצריכה מבנה אגו יציב דיו, שכן הנפש הרחבה מאיימת על הסובייקט הנפרד, על העצמי הבלתי תלוי. למרות שנפש רחבה זו יכולה להעמיק ולחזק את הפרט, הפחד מלהרפות לתוכה גדול. התמסרות, טען הפסיכואנליטיקאי והמוזיקאי עמנואל גנט, אינה פעילות רצונית: "אדם אינו יכול לבחור להתמסר, אך אדם יכול לבחור לאפשר ולהרפות. ניתן לספק את התנאים המסייעים להתמסרות, אך אי אפשר לגרום לה להתרחש". במונחים טיפוליים, במטפל יהיה רגיש למסוגלות המטופל להתמסר לקשר הטיפולי, כמו גם ליכולת המטופל לאפשר לקשר-ולמטפל-להפוך משמעותיים. המטפל עשוי להציע דרכים לחזק את הקרקוע האדמתי או (בהתאם לתפיסת עולמו) את הקרקוע הרוחני, כדי לספק מצע מחזק שיאפשר למטופל להתמסר לקשר הטיפולי. לעיתים המטפל הגופני ישתמש דווקא בקרקוע אינטרסובייקטיבי לחזק את חיבור המטופל לאדמה או למשמעות.
במידה רבה שלוש רמות הקרקוע השונות מתנות זו את זו ומאפשרות זו את זו. הפסיכיאטר והפסיכותרפיסט היצירתי מילטון אריקסון תיאר ביופי רב את רוח ההתמסרות לתוך הקשר הטיפולי: "באופן זה או אחר תבין שאתה בטוח, שאתה מוגן, שיש מישהו שאתה מכיר ויכול לסמוך עליו, מישהו שאתה יכול ללחוץ לו את היד".
ביבליוגרפיה
-מתוך סיפרו מעורר ההשראה של הפסיכותרפיסט אסף רולף בן-שחר: אנטומיה של טיפול-פסיכותרפיה גופנית (פרדס הוצאה לאור) ומתוך : -אלברט בנדורה – גישת הלמידה החברתית : ויסות עצמי ומסוגלות עצמית/תרגום מאת ד"ר אורית כהן; דנה פרידמן. -ג'ואן חודורוב-תרפיה במחול ופסיכולוגיה של המעמקים.
אסף וערך:דודו רווח
טיפול בתנועה ,יוגה וטיפול אינטגרטיבי דרך היוגה-גוף, מחשבה ורוח.
טלפון: 050-8543340 / פקס:073-7281569