יוגה, תנועה אינטגרטיבית והאור שבפנים: מסע אל המרחב הפנימי והשלם

"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר, וַיְהִי אוֹר"  (בראשית א, ג). קריאה קדמונית זו, הדהוד של בריאה, מקבלת משמעות עמוקה בנתיב חיינו. היא מזמינה אותנו להתבונן באור שבפנים –  אותה מהות קדומה ושלמה המהווה את לב הווייתנו. מאמר זה יבחן את החיבורים בין הפילוסופיות העתיקות לפרקטיות המודרניות של היוגה והתנועה האינטגרטיבית, תוך התמקדות בבריאות, באמונה ובהיבטים המדעיים והרוחניים של המרחב הפנימי.

המרחב הפנימי: בין "דוּקְהָאם" ל"סוּכָּהָאם"- התרגול היוגי, כפי שנוסח על ידי פטנג'לי, מטרתו העיקרית היא "יוגה צ'יטה וריטי נירודהה"  - השקטת תנודות התודעה. כאשר הרעש הפנימי שוכך, מתגלה המרחב הפנימי הרחב -ה"סוּכָּהָאם)  "Sukham – מרחב נוח, טוב), שהוא תחושת הרווחה והאושר הבלתי-תלויים בנסיבות חיצוניות. לעומתו, ה-"דוּקְהָאם)  "Dukham – מרחב רע, כיווץ, סבל(,הוא חוויית הכאב והצמצום הנובעת מהזדהות עם אשליות העולם ("מאיה" בסנסקריט). מנקודת מבט פסיכולוגית,  הכיווץ הפנימי הזה הוא לא פעם תוצאה של דפוסים נוירוטיים ורשמים קרמתיים (סאמסקרות) האצורים בתת-מודע. היוגה פועלת להפחתת ה"אוודיא) "Avidya – בורות, אי-ידיעה),  שהיא השורש של חמשת ה"קְלֵשָׁות- "Kleshas – המכאובים הפוגעים בתודעה . ומפתחת סוודיאיה  (Svadhyaya – לימוד עצמי, חקירה פנימית), המאפשרת לאדם לנתח את מצבו הרגשי והמנטלי.

"הָעָם הַהֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ רָאוּ אוֹר גָּדוֹל…"  (ישעיהו ט, א).

בחיבור רוחני ליהדות, ניתן לראות את האור שבפנים כניצוץ אלוהי, "נר ה' נשמת אדם".

ה"דוּקְהָאם" הוא המצב שבו הניצוץ מכוסה על ידי קליפות וחשכות – "הָעָם הַהֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ"

התרגול הוא הדרך להסיר את החסימות ולאפשר לאור זה להאיר, כפי שאומר רבנו בחיי:  "שהמעט מן האור מסלק הרבה מן החשכה" (חובות הלבבות, שער ייחוד המעשה).

האור הפנימי אינו משהו שצריך "לייצר", אלא מציאות שצריך "לחשוף". תפקיד התרגול הוא להסיר את המחיצות, להשקיט את הרעש ולגלות מחדש את הזוהר הפנימי שמקרין חן, יופי וכוח החוצה, כפי שמלמדת היוגה סוטרה: "חן, יופי, כוח, אנרגיה ועוצמה מקשטים את הגוף דרך היוגה" ( פטנג'לי, יוגה סוטרה 3.47).

התנועה האינטגרטיבית: פוטנציאל פיזי וקוונטי :

תנועה אינטגרטיבית זו טכניקה המשלבת בתוכה מספר אסכולות תנועה וטיפול (רשימה חלקית- שאדו יוגה, האתה יוגה ,ויניאסה יוגה, איינגאר יוגה, שיווננדה יוגה, טנטרה יוגה, אייקידו, צי' קונג, טאי צ'י,  קונג פו, ג'ודו,שיאצו, שין סאן דו, פאלון גונג, חמשת הטיבטים, רפואה סינית, רפואה קוריאנית, פוקוסינג, ג'יין שין אקופרסורה ועוד).

התנועה האינטגרטיבית מאמצת גישה הוליסטית הרואה בגוף מערכת אחת שלמה ומקושרת, שבה כל תנועה/רצף תנועות או מנח בודד משפיע על כל הרמות – הפיזית, האנרגטית, הרגשית ,המנטלית והרוחנית. היא אינה מסתפקת רק בביצוע האסאנות (מנחי הגוף), אלא מדגישה את איכות התנועה, הנשימה המודעת (פראנאימה), שילוב בין אסכולות, עבודת מידות, חיבור בין גופי ידע מסורתיים לגופי יגע מדעיים ותשומת לב גדולה לנוכחות הרגעית (דרישטי) - כדרך ליצירת איחוד פנימי.

היבטים פיזיים ומדעיים של תנועה אינטגרטיבית:

1.מערכת הפאשיה: (Fascia)  כיום, מדע הרפואה והיוגה מבינים כי הפאשיה (מערכת רקמות חיבור המשכית ורב-ממדית, המעטפת ויוצרת רצף בין כל חלקי הגוף – שרירים, עצמות, עצבים ואיברים פנימיים), היא מרכיב קריטי. היא עוטפת את השרירים, האיברים והעצמות ויוצרת רשת תלת-ממדית שמחברת את כל חלקי גוף האדם. תנועה יוגית מודעת ורציפה (כמו בוויניאסה) אינה רק מותחת שריר ספציפי, אלא משחררת מתחים בפאשיה , משפרת את ההידרציה של הרקמה ומאפשרת שיקום של דפוסי תנועה לקויים. זוהי הדרך שבה ניתן לשנות זיכרון כאב כרוני או משקעי טראומה האצורים ברקמות.

 2.ויסות מערכת העצבים:  הנשימה המודעת והתנועה המאורגנת משפיעים ישירות על מערכת העצבים האוטונומית.  תרגול מביא להפחתת דומיננטיות של המערכת הסימפתטית ("הילחם או ברח") ולהגברת פעילות המערכת הפאראסימפתטית ("מנוחה ועיכול"). זהו יסוד בריאות ראשון במעלה, המוביל להורדת לחץ הדם, שיפור העיכול ואיכות השינה – כולם ביטויים פיזיים של שלווה פנימית.

היבטים מעולם הפיזיקה (היבט קוונטי):

העיקרון המנחה של התנועה האינטגרטיבית מתחבר לתפיסות בפיזיקה הקוונטית . לפי עקרון זה, המתרגל אינו רואה את גופו רק כמסה של חומר, אלא כשדה אנרגיה ותנודות.                                                                         

-אנרגיה (פראנה):  ביוגה, מדברים על פראנה –  אנרגיית החיים הזורמת בערוצים (נאדיס). מנקודת מבט פיזיקלית, אנרגיה זו יכולה להתפרש ככוח אלקטרומגנטי וביו-פוטוני הפועל בגוף. כיווץ פיזי, רגשי או מנטלי נתפס כחסימה בזרימת אנרגיה. התנועה היוגית מטרתה להסיר חסימות אלה, וליצור "שקיפות" מבנית ואנרגטית, כך ש"גלי האור" יוכלו לעבור ולהאיר את המערכת.

-מודעות וצפייה: (The Observer Effect)  בפיזיקה קוונטית, מעשה הצפייה משפיע על המציאות הנצפית. ביוגה, כאשר המתרגל מביא תשומת לב (דהאראנה) למתרחש בגופו ובמחשבתו, הוא הופך ל-"צופה המודע". היבט רוחני זה מאפשר לו להפסיק להזדהות עם המצבים החולפים (הקְלֵשָׁות) ולבחור מחדש את תגובתו, ובכך ליצור שינוי ברמה העמוקה ביותר של הווייתו.

אומנות הצלילים המרפאים: ויברציות של אור-

המסע אל האור שבפנים ואל המרחב הפנימי המתרחב אינו שלם ללא שילוב הריפוי שבאומנות הצלילים. אם התנועה האינטגרטיבית מנקה את החסימות במישור הפיזי והאנרגטי, אזי הצליל פועל על רמת התנודה היסודית ביותר. ביוגה, הגיית מנטרות או שימוש בקערות טיבטיות ובגונגים פועלים על פי עקרון הרטט (ויברציה), מתוך הבנה שהכול ביקום הוא אנרגיה ותדר. צלילים הרמוניים ומכוונים יוצרים תהודה בגוף, משחררים מתח עמוק האגור במערכת העצבים ובפאשיה, ומחזירים את המערכת כולה לאיזון (ה"סוּכָּהָאם"). עבודה זו בתדר מאפשרת לתודעה להשקיט את תנודותיה (צ'יטה וריטי נירודהה), ומקלה על המתרגל לחוות את האור הטהור של העצמי האמיתי,הפורושה.                                                                                                                                                                                                                

זוהי השלמה רוחנית ופיזית לתרגול, המזכירה את הברכה היהודית העתיקה: "ה' עוז לעמו ייתן, ה' יברך את עמו בשלום" (תהילים כ"ט, י"א) – כשהצליל והתנועה יוצרים הרמוניה פנימית, מתאפשר השלום הפנימי המוביל לבריאות שלמה.

חיים אקולוגיים: היוגי כחלק מהשלם הגדול - התנועה האינטגרטיבית והחיפוש אחר האור שבפנים מובילים באופן טבעי אל תפיסת חיים אקולוגית, המדגישה את הקשר הבלתי-נפרד בין הפרט לסביבתו – האדם כחלק מהשלם הגדול, מהברהמן או מהבריאה. כפי שתרגול היוגה מדגיש את החיבור ההרמוני בין גוף, נשימה ותודעה (המיקרוקוסמוס), כך תפיסה אקולוגית מרחיבה חיבור זה אל המרחב החיצוני (המאקרוקוסמוס). ביוגה, מידת האַהִימְסָא )Ahimsa – אי-אלימות- לא לפגוע), אינה מכוונת רק כלפי בני אדם, אלא גם כלפי כל היצורים והסביבה. כאשר מתגלה האור הפנימי, האדם מבין שהוא אינו נפרד מאף יצור חי או צמח, ומכאן נובעת אחריות עמוקה לשמירה על הטבע והבריאות הכללית של כדור הארץ – כלי הקיבול של חיינו. בחזון היהודי, החיבור הזה בא לידי ביטוי במצוות "לשמרה ולעבדה" (בראשית ב, טו), המעניקה לאדם אחריות אקולוגית. בכך, הופך היוגי, מתוך השקט והמודעות שרכש במרחב הפנימי, לסוכן של איזון והרמוניה גם במרחב החיצוני, כשהוא מקרין את האור הפנימי שלו על העולם כולו.                                                                       

אמונה והתמסרות: הליבה הרוחנית  –  האמונה אינה רק מצב מנטלי, אלא כוח מחולל. ביוגה, שרדהא היא האמון בנתיב, המסייעת לקיים את הטאפאס Tapas – (חריצות וטיהור פנימי), שהוא המאמץ הנחוץ לשינוי.                                                                                                                                                     

"טאפאס מטהר את "הטומאה (הקְלֵשָׁות) ומאפשר לחוכמה לזהור (יוגה סוטרה 2.28).                             

במסורת היהודית,  "מי שיש לו אמונה חייו חיים והוא מבלה ימי חייו בטוב תמיד" (רבי נחמן מברסלב).

אמונה זו מזינה את האישוורה פראנידהאנה Ishvara Pranidhana -(התמסרות לעצמי הגבוה/אלוהי).

זוהי ההכרה שיש סדר גבוה יותר, ושעלינו להתמסר לתהליך היוגה (הדרך) במקום להיות מרוכזים בתוצאות (הפירות), כפי שמלמדת הבהגווד גיטא את עיקרון הקארמה יוגה –  פעולה ללא היצמדות לתוצאה.

החיבור בין יוגה, צלילים מרפאים, אקולוגיה ויהדות יוצר תמונה של בריאות אינטגרטיבית:  הבריאות הפיזית נתפסת ככלי (היכל) לעבודת הנפש והנשמה. כאשר אנו משקיעים בטיפוח הגוף, אנו מאפשרים לאור הנשמה לזהור ללא הפרעה, כפי שאומר הרב קוק: " מי שאור האמונה מתגלה עליו בטהרתו הוא אוהב את כל הבריות כולם בלא שום שיור כלל."

התרגול הוא, אם כן, ריקוד מתמיד בין הכיווץ (דוּקְהָאם) להתרחבות (סוּכָּהָאם), שבו אנו לומדים להכיר את הקצוות ולהתמקם בדרך האמצע המאוזנת. זוהי הדרך של התנועה האינטגרטיבית המאפשרת לאדם להיות ער, שלם ובריא בכל רבדי הווייתו.

כתב , אסף וערך : דודו רווח – בית הספר לתנועה אינטגרטיבית

הפוסט יוגה, תנועה אינטגרטיבית והאור שבפנים – מסע אל המרחב הפנימי והשלם / דודו רווח הופיע ראשון בדודו רווח - דרך היוגה

בס"ד

שילוב חמשת האלמנטים בתרגול – הדרך לאיזון הוליסטי ואורח חיים מלא                      

המסע אל עבר בריאות שלמה ורווחה פנימית טמון בהבנה עמוקה של איזון – לא מצב סטטי, חסר תנועה, אלא מחול דינמי ומתמיד של שינוי ושיבה . הן היוגה העתיקה והן הרפואה הסינית המסורתית מלמדות אותנו את האמת הפשוטה והעמוקה הזו: החיים עצמם הם זרימה בלתי פוסקת, מעין מחזוריות אין-סופית של תנועה והתחדשות.  בלב הפילוסופיה הסינית עומד מודל חמשת האלמנטים – עץ, אש, אדמה, מתכת ומים –  המספק מפה רבת עוצמה להבנת יחסי הגומלין המורכבים בין כוחות הטבע לבין עולמו הפנימי של האדם. כל אלמנט משפיע ומושפע מהאחרים במערכת עדינה ומחוברת, וכל שינוי, קטן ככל שיהיה, באחד מהם יוצר תגובת שרשרת המהדהדת במערכת כולה. היוגה, על שלל תנוחותיה (אסאנות), תרגילי הנשימה (פראניאמה) והמדיטציה (התבוננות פנימית), מציעה כלי עוצמתי להשבת איזון זה. באמצעות התאמה מודעת של תרגול היוגה שלנו – הן בבחירת התנוחות והן בכוונה העומדת מאחוריהן – לעונות השנה המשתנות, למצבנו הרגשי המשתנה ולמאפיינים האנרגטיים הייחודיים של כל אחד מהאלמנטים, אנו יכולים להעמיק באופן דרמטי את הבנתנו העצמית ולתמוך בבריאותנו הפיזית, הרגשית והרוחנית כאחד. זהו שינוי מהותי מגישת "מתכון קבוע" ליוגה, אל עבר תרגול חי, קשוב ומותאם אישית.

היבטים פילוסופיים: מפגש האנרגיות ביוגה וברפואה הסינית                                              

הפילוסופיה המשותפת לשתי השיטות העתיקות הללו היא הראייה ההוליסטית של האדם . הן אינן רואות בנו סכום של איברים וחלקים נפרדים, אלא מערכת אנרגטית משולבת, המהווה מיקרוקוסמוס המשקף את המקרוקוסמוס – היקום כולו. האדם, בסופו של דבר, הוא שדה אנרגיה דינמי, המושפע ללא הרף מסביבתו ומחזיר השפעה עליה. ביוגה, תרגול האסאנות, הפראניאמה והמדיטציה פועל על הפראנה (אנרגיית החיים) הזורמת בנאדיס (תעלות אנרגטיות עדינות). ברפואה הסינית, הטיפול במרידיאניים (המקבילים לנאדיס), בדיקור, בצמחי מרפא ובשיאצו (רפואה יפאנית), פועל על הצ'י  – גם היא אנרגיית חיים חיונית. בשתי הגישות, זרימה חלקה, חופשית ומאוזנת של האנרגיה החיונית היא המפתח הבלעדי לבריאות אופטימלית ולרווחה אמיתית. כאשר זרימת הצ'י או הפראנה משתבשת או נחסמת, הדבר מוביל לחוסר איזון שמתבטא במגוון רחב של תסמינים פיזיים, רגשיים ומנטליים.                                             

החיבור בין האסאנות לאלמנטים מתגלה כמפת דרכים אנרגטית:                                              

פתיחות, ספירלות וגמישות:  אסאנות פותחות חזה, תנוחות מתיחה ואלו המעודדות גמישות וספירלות (כמו אלו המומלצות לאלמנט העץ ואלמנט האש) אינן רק תרגיל פיזי לשיפור טווח התנועה. הן פותחות את הנתיבים האנרגטיים, ומאפשרות זרימה חלקה ומשוחררת של צ'י דרך מרידיאני הכבד וכיס המרה (אלמנט עץ), והלב והמעי הדק (אלמנט אש). בכך, הן משחררות רגשות תקועים ועמוקים כגון כעס, תסכול, חרדה או עצב, ומעודדות ביטוי רגשי בריא, יצירתיות ושמחת חיים טהורה. הן פותחות את הלב לקבלה ונתינה ומאפשרות לחיים לזרום ביתר קלות.                             

קרקוע ויציבות:  תנוחות עמידה ותנוחות איזון (כמו אלו המומלצות לאלמנט האדמה ואלמנט המים) מעבר לחיזוק שרירי הליבה והרגליים, מטפחות באופן מהותי את תחושת הקרקוע, הביטחון הפנימי והיציבות. הן מזינות ומחזקות את אנרגיית הכליות (שורש החיים ברפואה הסינית) והטחול (מרכז העיכול וההזנה), שהן חיוניות לחוסן פיזי ונפשי כאחד. תנוחות אלו מסייעות לנו להשתרש עמוק ברגע ההווה, להרגיש בטוחים ויציבים גם בתוך הסערות החיצוניות. התכנסות ושחרור:  כפיפות קדימה ותנוחות הרפיה משקמות (כמו אלו המומלצות לאלמנט המתכת ואלמנט המים) אינן רק מתיחה פיזית המרפה שרירים. הן מהוות הזמנה מפורשת להתכנסות פנימה, למרחב של שקט והתבוננות. בתנוחות אלו אנו מאפשרים שחרור עמוק של מתחים פיזיים ורגשיים הצבורים בגוף, ומעודדים תהליכי סילוק, טיהור והתחדשות הן ברמה הפיזית והן ברמה האנרגטית. הן תומכות במרידיאני הריאות והמעי הגס (הקשורים למתכת), המעורבים באופן ישיר בתהליכי קבלה ושחרור של צ'י ופסולת מהגוף ומהנפש, ומאפשרות לנו להשלים עם העבר, לוותר על מה שאינו משרת אותנו עוד, ולפנות מקום לחדש בחיים.                                                                 

יוגה כדרך חיים מאוזנת :                                                                                                     

תרגול יוגה מודע, המשלב באופן אינטגרטיבי את ההבנה העשירה והרב-גונית של מודל חמשת האלמנטים, מאפשר לנו לא רק לחזק את הגוף הפיזי ולשפר את גמישותו וחוזקו, אלא גם לטפח באופן עמוק את הגוף האנרגטי, הרגשי והמנטלי. זוהי דרך מוכחת להגיע לאיזון הוליסטי ואמיתי – מצב של הרמוניה פנימית שמשפיע על כל תחומי החיים. כל אסאנה שאנו מתרגלים הופכת להזדמנות יקרת ערך. זוהי הזמנה להתחבר באופן אינטימי לאיכויות המהותיות של האלמנט הרלוונטי, להביא למודעות את ההיבטים הפיזיים, הרגשיים, הפסיכולוגיים והרוחניים של אותה איכות, ולטפח הרמוניה פנימית עמוקה. כאשר אנו מתרגלים בתשומת לב, בנוכחות מלאה ועם כוונה ברורה, אנו לא רק מניעים את הגוף הפיזי, אלא גם מזיזים אנרגיה תקועה, משנים דפוסי חשיבה מזיקים ומרפאים את הנפש ברמותיה העמוקות ביותר. בדרך זו, היוגה והרפואה הסינית נפגשות ומעצימות זו את זו, לא רק כשיטות טיפוליות נפרדות, אלא כפילוסופיות חיים משלימות המציעות דרך שלמה, עמוקה ומלאה לחיים בריאים, מאוזנים ומשמעותיים יותר. זהו מסע לחיבור מחדש עם החוכמה הפנימית שלנו, למציאת איזון בכל תחומי הקיום, ולחיים שהם ביטוי אמיתי וזורם של מי שאנחנו באמת.

כתב, אסף וערך : דודו רווח -בית הספר לתנועה אינטגרטיבית

הפוסט שילוב חמשת האלמנטים בתרגול – הדרך לאיזון הוליסטי ואורח חיים מלא / דודו רווח הופיע ראשון בדודו רווח - דרך היוגה

נשימה ככלי ריפוי : מדריך לטכניקות נשימה ממגוון אסכולות להפחתת מתח, פחד וחרדה

בעולם המודרני, מתח, פחד וחרדה הפכו למרכיבים בלתי נפרדים מחיינו. בעוד תרופות וטיפולים פסיכולוגיים מציעים פתרונות חשובים, טכניקות נשימה פשוטות ונגישות מציעות כלי רב עוצמה לוויסות רגשות אלו, תוך שהן נתמכות במאות שנים של מסורות עתיקות ובידע מדעי עכשווי. מאמר זה יצלול לעומקן של טכניקות נשימה שונות, יפרט את היתרונות שלהן מנקודות מבט פיזיות, רגשיות, פסיכולוגיות ורוחניות, ויציג דרכים מדויקות לביצוען, תוך שילוב תובנות מהרפואה המערבית ומרפואות המזרח.  (מאמר זה נכתב בלשון זכר אך מכוון כמובן לשני המינים)

מדע הנשימה: הבסיס הפיזיולוגי

מהיבט הרפואה המערבית, טכניקות נשימה להפחתת מתח פועלות על מערכת העצבים האוטונומית, המחולקת לשני ענפים עיקריים: המערכת הסימפתטית (תגובת "הילחם או ברח") והמערכת הפאראסימפתטית (תגובת "מנוחה ועיכול"). במצבי מתח, המערכת הסימפתטית מופעלת, מאיצה את קצב הלב והנשימה, מעלה את לחץ הדם ומפרישה הורמוני דחק כמו קורטיזול ואדרנלין. נשימה איטית, עמוקה וסדירה, לעומת זאת, מפעילה את המערכת הפאראסימפתטית, מאטה את קצב הלב, מרחיבה כלי דם ומסייעת להשבת הגוף למצב של איזון. ההשפעה הפיזיולוגית כוללת ירידה במתח השרירים, שיפור בזרימת הדם והחמצן לתאים, וירידה כללית בתגובת הדחק של הגוף.                                                                                                                    מנקודת מבט מזרחית, המושג " צ'י" בסינית, "פראנה" ביוגה ובאיורוודה", קי"ביפנית וקוריאנית או "לום" (בתאילנדית) מתייחס לכוח החיים או לאנרגיה חיונית הזורמת בגוף. נשימה נכונה נחשבת לאמצעי העיקרי לטיפוח, חיזוק ואיזון זרימת אנרגיה זו. חוסר איזון או חסימה בזרימת הצ'י/פראנה נתפסים כשורש למחלות פיזיות ונפשיות, כולל מתח וחרדה. טכניקות נשימה ספציפיות נועדו לנקות, להרחיב ולהזין את ערוצי האנרגיה (מרידיאניים ברפואה הסינית, נאדיס ביוגה), ובכך לשפר את הבריאות הכללית ולהשיב את השקט הנפשי.

טכניקות נשימה נבחרות : פירוט, הדרכה, קונטרה אינדיקציות וקישורי יוטיוב

 .1 נשימת בטן (נשימה סרעפתית) – Diaphragmatic Breathing

• תיאוריה:  אבן יסוד ברפואה המערבית והמזרחית כאחד. נשימה זו ממלאת את החלק התחתון של הריאות, שם נמצאים כלי דם רבים המאפשרים ספיגה יעילה של חמצן. היא מפעילה את הסרעפת, שריר חזק האחראי על מרבית פעולת הנשימה, ומעסה בעדינות את איברי הבטן הפנימיים, מה שמסייע להפעלת המערכת הפאראסימפתטית.
• היבטים פיזיים:  מורידה את קצב הלב, לחץ הדם ומתח השרירים, משפרת את העיכול, מקלה על כאבי ראש וצוואר.
• היבטים רגשיים:  מרגיעה ומקרקעת, מסייעת בהפחתת תחושות חרדה, פאניקה ואי-שקט. יוצרת תחושת רוגע ושלווה פנימית.
• היבטים פסיכולוגיים:  משפרת את הריכוז, מפחיתה מחשבות טורדניות, מעודדת תחושת שליטה עצמית.
• היבטים רוחניים : מקרבת את האדם למרכז הגוף, מחברת למרכז הכוח הפנימי. ברפואות המזרח, נחשבת כדרך לחיבור לאדמה ולחיזוק ה"צ'י" התחתון.
• דרך ביצוע:
  1. שכב על הגב או שב בנוחות, כשיד אחת מונחת על החזה והשנייה על הבטן (מעל הטבור).
  2. שאף לאט ובעדינות דרך האף, כך שהבטן תתרומם והיד שעליה תעלה. החזה יישאר יציב ככל האפשר.
  3. נשוף לאט דרך הפה (או האף), תוך התכווצות עדינה של הבטן פנימה, כאילו אתה "מרוקן" את האוויר.
  4. המשך לנשום בצורה זו במשך 5-10 דקות, והתמקד בתנועה של הבטן.
• קונטרה אינדיקציות : אין כמעט קונטרה אינדיקציות לנשימת בטן נכונה, והיא בטוחה לרוב האוכלוסייה. במקרים של כאבי בטן חזקים או לאחר ניתוחי בטן טריים, מומלץ להתייעץ עם רופא או מטפל.
• קישור ליוטיוב:

• https://www.youtube.com/watch?v=vMjTJf4-xz0&ab_channel=MassGeneralHospital

.2  נשימה 4-7-8 (שיטת דר' אנדרו וייל) –   4-7-8 Breathing

• תיאוריה:  פותחה על ידי דר' אנדרו וייל, רופא אינטגרטיבי, ומתבססת על עקרונות נשימת בטן בשילוב עם החזקת נשימה. היא נועדה להאט את פעילות הלב והמוח, ובכך להשרות רוגע עמוק. ההחזקה הארוכה של הנשימה מאפשרת חילופי גזים יעילים יותר ומגבירה במידתיות את ריכוז ה-CO2 בדם, מה שמרגיע את מערכת העצבים.
• היבטים פיזיים : מורידה משמעותית את קצב הלב, מסייעת בהירדמות, מפחיתה לחץ דם, מרגיעה שרירים.
• היבטים רגשיים:  מרגיעה במהירות במצבי לחץ או פאניקה, מפחיתה תחושות כעס ותסכול, מסייעת להתמודד עם התקפי חרדה.
• היבטים פסיכולוגיים:  כלי עזרה ראשונה נפשי המאפשר חזרה לשליטה ברגעים קשים, משפר את יכולת ההתמודדות עם מתח.
• היבטים רוחניים:  מעודדת התמקדות ברגע הווה, מסייעת להתחבר לתחושת שקט פנימי, כלי לריפוי עצמי מתוך חיבור לגוף.
• דרך ביצוע:
  1. שב או שכב בנוחות, כשהלשון נוגעת קלות בחך מאחורי השיניים הקדמיות העליונות (ומשארת שם לאורך כל התרגיל).
  2. נשוף את כל האוויר מהריאות עם צליל "ווש".
  3. שאף בשקט דרך האף לספירה של 4.
  4. החזק את הנשימה לספירה של 7.
  5. נשוף את כל האוויר מהפה עם צליל "ווש" לספירה של 8.
  6. חזור על המחזור 3 פעמים נוספות (סה"כ 4 מחזורים). בצע פעמיים ביום לפחות.
• קונטרה אינדיקציות:  בדרך כלל בטוחה, אך אנשים עם בעיות נשימה חמורות (כמו COPD חמור( ,מחלות לב מסוימות או נשים בהריון צריכים להתייעץ עם רופא לפני החזקת נשימה ממושכת.
• קישור ליוטיוב:  https://www.youtube.com/watch?v=p8fjYPC-k2k&ab_channel=Matcha

3 . נשימה מתחלפת דרך הנחיריים (נאדי שודהאנה – יוגה) Nadi Shodhana

• תיאוריה:  טכניקת פראניאמה יוגית עתיקה המאזנת את זרימת האנרגיה בשני צידי הגוף (ה"נאדי" – ערוצי אנרגיה). נאדי שמאלי (אידה) קשור לצד הנשי, הירחי והמרגיע, ונאדי ימני (פינגלה) קשור לצד הגברי, השמשי והממריץ. איזון ביניהם יוצר הרמוניה גופנית ונפשית.
• היבטים פיזיים : מאזנת את שני צידי המוח, משפרת תפקודי נשימה, מנקה מעברי אוויר, מורידה לחץ דם.
• היבטים רגשיים:  מרגיעה חרדה, מאזנת מצבי רוח, משפרת סבלנות וסובלנות. מסייעת בהתמודדות עם דיכאון.
• היבטים פסיכולוגיים:  משפרת ריכוז וזיכרון, מרגיעה את "קולות הראש", מחדדת את האינטואיציה.
• היבטים רוחניים:  מטהרת את ערוצי האנרגיה, מאפשרת זרימה חלקה של פראנה, מובילה לתחושת איזון עמוקה ותודעה גבוהה יותר.
• דרך ביצוע:
  1. שב בתנוחה נוחה, עמוד שדרה זקוף. יד ימין: קפל את האצבע המורה והאמה לכף היד (וישנו מודרה).
  2. סגור את נחיר ימין עם האגודל. שאף לאט דרך נחיר שמאל.
  3. סגור את נחיר שמאל עם הקמיצה. שחרר את האגודל ונשוף לאט דרך נחיר ימין.
  4. שאף דרך נחיר ימין.
  5. סגור את נחיר ימין עם האגודל. שחרר את הקמיצה ונשוף לאט דרך נחיר שמאל.
  6. זוהי מחזור אחד. חזור על התרגיל 5-10 מחזורים, בהתחלה ללא החזקת נשימה. בהמשך ניתן לשלב יחסים קבועים בין שאיפה-החזקה-נשיפה (לדוגמה, 1:4:2).
• קונטרה אינדיקציות : לא מומלץ לאנשים עם נזלת חמורה, גודש באף או אסטמה חריפה. אם מרגישים סחרחורת, יש להפסיק.
• קישור ליוטיוב:  https://www.youtube.com/watch?v=l11qFpRqhIQ

.4  נשימת דבורה – ברהאמרי פראנאיאמה – יוגהBhramari Pranayama –

• תיאוריה:  טכניקת נשימה יוגית המייצרת צליל המהדהד בגולגולת, בדומה לזמזום של דבורה. הרטט שנוצר מפעיל את עצב הוואגוס, שהוא מרכיב מרכזי במערכת העצבים הפאראסימפתטית, ובכך משרה רוגע עמוק ומפחית מתח.
• היבטים פיזיים:  מורידה לחץ דם, מקלה על כאבי ראש ומיגרנות, מפחיתה נדודי שינה, משפרת את פעילות בלוטת התריס.
• היבטים רגשיים : מרגיעה במהירות מצבי כעס, תסכול וחרדה, משחררת מתח רגשי, משרה תחושת שלווה פנימית עמוקה.
• היבטים פסיכולוגיים:  משפרת ריכוז וזיכרון, מפחיתה רעשי רקע מנטליים, מסייעת בהתמודדות עם פוסט-טראומה.
• היבטים רוחניים:  מחברת למרכז האנרגטי של הראש, מעודדת מדיטציה, מעצימה את השקט הפנימי ומחברת לתודעה גבוהה.
• דרך ביצוע:
  1. שב בנוחות עם עמוד שדרה זקוף. סגור את האוזניים עם האגודלים או האצבעות המורות.
  2. שאף עמוק ואיטי דרך האף.
  3. בזמן הנשיפה דרך האף, צור צליל "ממממם" ארוך ומתמשך, הדומה לזמזום דבורה, עד שכל האוויר יצא מהריאות. שמור על הפה סגור בעדינות.
  4. הרגיש את הרטט בגולגולת.
  5. חזור על התרגיל 5-10 פעמים.
• קונטרה אינדיקציות:  בטוחה לרוב. אנשים עם זיהומים באוזניים או בעיות לחץ באוזניים צריכים להיזהר.  אם יש כאב או אי נוחות, יש להפסיק.
• קישור ליוטיוב:  https://www.youtube.com/watch?v=Zqbrw5FtdKg&ab_channel=TheYogaInstitute

.5  נשימה קוהרנטית / תהודתית  (Resonance Breathing)

• תיאוריה: טכניקה זו מתמקדת בנשימה בקצב איטי וקבוע (לרוב 5-6 נשימות בדקה), המאפשר סנכרון בין קצב הלב, לחץ הדם ומערכת העצבים. מחקרים מודרניים מראים כי קצב זה מביא לאפקט מרבי של הפעלת המערכת הפאראסימפתטית ולשיווי משקל בין המערכות.
• היבטים פיזיים:  מורידה לחץ דם, משפרת גמישות של כלי דם, מחזקת את מערכת החיסון, משפרת איכות שינה.
• היבטים רגשיים:  מפחיתה חרדה ודיכאון, מעלה את הסף לסבילות למתח, משפרת יציבות רגשית.
• היבטים פסיכולוגיים:  משפרת ריכוז ובהירות מחשבתית, מקלה על קבלת החלטות, מעצימה את תחושת השלווה והרוגע.
• היבטים רוחניים:  יוצרת תחושת הרמוניה פנימית, מאפשרת חיבור עמוק יותר למצב של מיינדפולנס (קשיבות), ומקנה תחושת שלווה עמוקה.
• דרך ביצוע:
  1. שב או שכב בנוחות.
  2. שאף לאט דרך האף לספירה של 5 או 6.
  3. נשוף לאט דרך האף (או הפה) לספירה של 5 או 6.
  4. המשך בקצב אחיד ורצוף זה במשך 10-20 דקות. ניתן להשתמש באפליקציות או במטרונום המכוונים לקצב זה.
• קונטרה אינדיקציות : בדרך כלל בטוחה. אין קונטרה אינדיקציות משמעותיות, אלא אם כן האדם חווה קושי לשמור על קצב נשימה אחיד עקב מצב רפואי חמור.
• קישור ליוטיוב:  https://www.youtube.com/watch?v=sKmKKCdnJ4U&ab_channel=HeartMathAndYou

.6 נשימת וים הוף  (Wim Hof Method) – Wim Hof Breathing

• תיאוריה : שיטה זו, שפותחה על ידי "איש הקרח" וים הוף, משלבת נשימה עוצמתית, חשיפה לקור ומדיטציה. פן הנשימה כולל שאיפות ונשיפות עמוקות ומהירות, ואחריהן החזקת נשימה ארוכה. מבחינה מדעית, היא משנה את רמות החומציות-בסיסיות בדם (pH) באופן זמני, מגבירה את רמות החמצן ומעלה את רמות האדרנלין בצורה מבוקרת, מה שמחזק את המערכת החיסונית ומפחית דלקות.
• היבטים פיזיים:  מחזקת את המערכת החיסונית, מפחיתה דלקות, מגבירה אנרגיה, משפרת סבילות לקור, מקלה על כאבים.
• היבטים רגשיים:  מעלה את מצב הרוח, מפחיתה דיכאון וחרדה, משפרת את יכולת ההתמודדות עם לחץ.
• היבטים פסיכולוגיים : מחזקת את כוח הרצון, משפרת את היכולת להתמודד עם אתגרים, בונה חוסן נפשי.
• היבטים רוחניים : מחברת לגוף ולנפש בעוצמה, מעצימה את תחושת השליטה והמסוגלות העצמית, פותחת למצבי תודעה גבוהים.
• דרך ביצוע : (הערה- רצוי ללמוד שיטה זו ממדריך מוסמך, שכן ביצוע לא נכון עלול להיות מאתגר):
  1. שכב בנוחות.
  2. בצע 30-40 שאיפות עמוקות ונשיפות קצרות ורפויות (כמו "שאיפה עמוקה, שחרור"). הבטן צריכה להתרומם בנשימה.
  3. בסיום סדרת הנשימות, נשוף את כל האוויר והחזק את הנשימה ככל האפשר (עד שתרגיש דחף להכניס אוויר).
  4. כאשר אתה חייב להכניס אוויר, שאף שאיפה עמוקה מלאה והחזק אותה ל-10-15 שניות.
  5. חזור על המחזור 3-4 פעמים.
• קונטרה אינדיקציות  : אסור לבצע נשימת וימ הוף במים (סכנת טביעה). לא מומלץ לאנשים עם אפילפסיה, היסטוריה של התקפי לב או שבץ, לחץ דם גבוה מאוד שאינו מטופל, הריון, מחלות כלי דם קשות. יש להתייעץ עם רופא לפני תחילת השיטה, ובמיוחד אם קיימת בעיה רפואית כלשהי.
• קישור ליוטיוב:  https://www.youtube.com/watch?v=tybOi4hjZFQ&ab_channel=WimHof

.7נשימת קפלאבהאטי – יוגה - Kapalabhati Pranayama (Skull Shining Breath)

• תיאוריה: קפלאבהאטי (Kapalabhati) ביוגה היא טכניקה של נשיפה פעילה ומהירה דרך האף, ושאיפה פסיבית. ברפואה הסינית ישנן טכניקות דומות ל"ניקוי" ו"הוצאת" אנרגיה תקועה. היא נחשבת לטכניקת טיהור (קריה), המנקה את מעברי הנשימה וממריצה את הגוף והנפש.
• היבטים פיזיים:  מנקה דרכי נשימה, מחזקת את שרירי הבטן, משפרת את זרימת הדם לראש, מזרזת חילוף חומרים, מחממת את הגוף.
• היבטים רגשיים:  משחררת מתח ותסכול, מעלה את האנרגיה, מפחיתה עייפות ודיכאון קל, מעניקה תחושת בהירות.
• היבטים פסיכולוגיים:  משפרת ריכוז, מחדדת את המחשבה, מסייעת להתמודד עם "ערפל מוחי".
• היבטים רוחניים:  מטהרת את ערוצי האנרגיה (נאדיס), מעירה את צ'אקרת מקלעת השמש, מסייעת לשחרר חסימות אנרגטיות.
• דרך ביצוע:
  1. שב בנוחות עם עמוד שדרה זקוף.
  2. שאף שאיפה רגילה.
  3. בצע סדרה של נשיפות חדות ומהירות דרך האף, תוך כיווץ פעיל של שרירי הבטן פנימה. השאיפה מתרחשת באופן פסיבי ואוטומטי לאחר כל נשיפה.
  4. התחל עם 10-15 נשיפות והגבר בהדרגה את המספר. ניתן לבצע 2-3 סטים עם הפסקה קצרה ביניהם.
• קונטרה אינדיקציות:  לא מומלץ לאנשים עם לחץ דם גבוה, מחלות לב, התקפי אפילפסיה, בקע, גלאוקומה, ניתוח בטן טרי, או נשים בהריון. אם מרגישים סחרחורת או כאב, יש להפסיק מיד.
• קישור ליוטיוב:  https://www.youtube.com/watch?v=tKzUhlOetGI&ab_channel=SIKANAEnglish

.8 נשימה מודעת קוריאנית (단전호흡) –  Dahnjeon Hoheup / Korean Abdominal Breathing  –  

• תיאוריה:  דאנג'און הו-הוּבּ היא טכניקת נשימה קוריאנית מסורתית המתמקדת בטבור  (ה"דאנג'און" התחתון), הנחשב למרכז האנרגיה החיונית (קי). מטרתה היא לאסוף ולרכז את ה"קי" באזור זה, ובכך לחזק את הגוף, לייצב את הנפש ולהשיג בהירות רוחנית. היא משלבת עקרונות דומים לנשימת בטן, אך עם דגש חזק יותר על מיקום והפצת האנרגיה.
• היבטים פיזיים:  מחזקת את איברי הבטן, משפרת עיכול, מחזקת את מערכת החיסון, מגבירה סיבולת פיזית.
• היבטים רגשיים : מרגיעה ומשקיטה, מפחיתה חרדה ומתח, מעניקה תחושת ביטחון ויציבות.
• היבטים פסיכולוגיים : משפרת ריכוז, מפחיתה הסחות דעת, מקנה תחושת איזון נפשי.
• היבטים רוחניים : מחברת למרכז האנרגיה הפנימי, מאפשרת זרימה חלקה של "קי", מובילה לתחושת הארה ושלווה רוחנית עמוקה.
• דרך ביצוע :
  1. שב בתנוחת מדיטציה נוחה או על כיסא, גב זקוף.
  2. הנח את כפות הידיים (או העבר מודעות לאיזור) על אזור הדאנג'און (כ-3-4 ס"מ מתחת לטבור).
  3. שאף באיטיות ועמוק דרך האף, תוך התרחבות הבטן סביב אזור הדאנג'און. דמיין אנרגיה הנאספת שם.
  4. החזק את הנשימה למספר שניות, תוך ריכוז האנרגיה בדאנג'און.
  5. נשוף לאט דרך האף או הפה, תוך כיווץ עדין של הבטן ודמיין את האנרגיה מתפזרת בגוף.
  6. המשך בתרגול זה 10-20 דקות.
• קונטרה אינדיקציות : לרוב בטוחה. יש להימנע מלדחוף בכוח את הבטן פנימה או החוצה, כדי למנוע מאמץ יתר. במקרים של בעיות בטן חמורות, יש להתייעץ.
• קישור ליוטיוב:  https://www.youtube.com/watch?v=djh1Y8nJqGY&ab_channel=MattHinkamp
• https://www.youtube.com/watch?v=uKkJgPuAufw&ab_channel=Body%26BrainTV

.9 נשימה עמוקה איטית – רפואה תאילנדית – (Mindful Breathing in Thai Tradition)

• תיאוריה : למרות שאין טכניקות נשימה ייחודיות וספציפיות כמו ביוגה, הרפואה התאילנדית המסורתית (כולל הטיפולים בתאילנד כמו מסאז' תאי) והבודהיזם התאילנדי (דרך המדיטציה) שמים דגש רב על נשימה איטית, עמוקה ומודעת. עקרונות הבודהיזם מדגישים את חשיבות ה"אני-אפאנה סאטי" (Anapanasati) - מודעות לנשימה, ככלי מרכזי להשגת קשיבות (מיינדפולנס) ושחרור מסבל. נשימה זו נתפסת כגשר בין הגוף לנפש, וכמפתח לשקט פנימי.
• היבטים פיזיים:  מורידה קצב לב, מרגיעה את מערכת העצבים, משפרת את זרימת הדם והחמצן, מקלה על מתח שרירים.
• היבטים רגשיים:  משרה רוגע ושלווה, מפחיתה תגובתיות רגשית, מסייעת בניהול מתח וכעס.
• היבטים פסיכולוגיים:  משפרת את יכולת הקשיבות וההתבוננות, מפחיתה מחשבות טורדניות, מביאה לבהירות מחשבתית.
• היבטים רוחניים:  מחברת לרגע ההווה, מסייעת בפיתוח חמלה ושוויון נפש, מובילה להבנה עמוקה של טבע המציאות.
• דרך ביצוע:
  1. שב בתנוחה נוחה, עמוד שדרה זקוף, עיניים עצומות או מביטות מטה.
  2. התמקד בתחושה של האוויר הנכנס והיוצא מהנחיריים או בבטן המתרוממת והשוקעת.
  3. אל תשנה את קצב הנשימה, אלא רק התבונן בה. אם המחשבות נודדות, החזיר בעדינות את תשומת הלב לנשימה.
  4. שאף ושאף באיטיות ובאורך שנוח לך, ללא מאמץ. תן לנשימה להיות טבעית ועמוקה.
  5. המשך בתרגול זה למשך 10-30 דקות.
• קונטרה אינדיקציות:  אין קונטרה אינדיקציות לטכניקה זו, שכן היא מתמקדת בהתבוננות טבעית בנשימה ללא מניפולציה כפויה.
• קישור ליוטיוב:  https://www.youtube.com/watch?v=tQpDriOiOL0&ab_channel=ThanajayoBhikkhu 

.10 נשימת -Shin San Do שיטת הטיפול בתנועה היפנית- Shin San Do Breathing

• תיאוריה:  שיטת Shin San Do היא שיטת טיפול יפנית הוליסטית המשלבת עקרונות מהרפואה המזרחית, אומנויות לחימה, מדיטציה ופילוסופיה יפנית. הנשימה בשיטה זו אינה טכניקה נפרדת אלא חלק בלתי נפרד מכל תנועה ותרגיל. הדגש הוא על נשימה זורמת, עמוקה ומתואמת עם תנועת הגוף, תוך חיבור למרכז הגוף (טאנדן/הארה). המטרה היא להזרים קי (אנרגיית חיים) באופן חופשי בגוף, לשחרר חסימות פיזיות ורגשיות, ולשפר את הזרימה והחיוניות הכללית. הנשימה משמשת כעוגן המאפשר להתמודד עם אתגרים פיזיים ורגשיים בתוך התנועה, ומקדמת מודעות גופנית עמוקה ושחרור.
• היבטים פיזיים:  משפרת גמישות, קואורדינציה ואיזון. מחזקת את שרירי הליבה, מפחיתה מתח שרירי כרוני, משפרת זרימת דם וחמצן. תומכת בהחלמה מפציעות ומחזקת את המערכת החיסונית.
• היבטים רגשיים:  מאפשרת ביטוי רגשי מבוקר ושחרור של רגשות תקועים (כעס, פחד, עצב). מקנה תחושת רוגע, ביטחון עצמי ויציבות רגשית, ומסייעת בניהול מתח וחרדה באמצעות תנועה מודעת.
• היבטים פסיכולוגיים : משפרת את המודעות לגוף ולנפש, מחזקת את הקשר ביניהם. מפתחת קשיבות (מיינדפולנס), משפרת ריכוז, מקלה על קבלת החלטות ומעודדת חשיבה בהירה. מסייעת בפיתוח חוסן נפשי ויכולת התמודדות.
• היבטים רוחניים:  מחברת את האדם למרכז הוויתו (הטאנדן), מקדמת חיבור לאנרגיית הקי הפנימית והחיצונית. מעודדת תחושת אחדות עם הסביבה, שלווה פנימית עמוקה, והבנה של מחזוריות החיים והטבע. תומכת בפיתוח אינטואיציה ויצירתיות.
• דרך ביצוע (בהקשר של תנועה):
  1. התחלה מקרקעת : לפני כל תנועה, עמוד במצב נינוח ויציב, כפות רגליים מקורקעות. שאף עמוק דרך האף, אל תוך הבטן התחתונה (הטאנדן), הרגש את התרחבות הבטן.
  2. תיאום נשימה-תנועה:  בזמן שאתה מתחיל תנועה (לדוגמה, הרמת ידיים), שאף דרך האף. בזמן שאתה משלים את התנועה או מבצע פעולה הדורשת מאמץ/שחרור (לדוגמה, הורדת ידיים או בעיטה), נשוף באופן מלא דרך הפה, תוך הוצאת כל האוויר המיותר.
  3. נשימה זורמת ורציפה:  הנשימה אינה מקוטעת אלא זורמת באופן רציף, כשהשאיפה והנשיפה משתלבות באופן טבעי עם כל שלב בתנועה. דמיין את הקי זורם עם הנשימה.
  4. שחרור קול (לעתים):  לעיתים, במהלך תנועות מסוימות או כדי לשחרר מתח, הנשיפה יכולה להיות מלווה בצליל "הא" או "סשש" קצר וחזק, במיוחד באומנויות לחימה, כדי לסייע בשחרור ובהזרמת אנרגיה.
  5. מודעות למרכז:  שמור על מודעות מתמדת לטאנדן (אזור הבטן התחתונה) כמרכז הכוח והיציבות שממנו נובעת כל תנועה ונשימה.
  6. נשימה מודעת למצבים רגשיים:  במצבי מתח או חרדה במהלך התנועה, יש להכיר בכך ולחזור לנשימה עמוקה ויציבה דרך הטבור. הנשימה משמשת עוגן לשוב למרכז, גם כשהגוף בתנועה או תחת לחץ.
• קונטרה אינדיקציות : שיטת Shin San Do מבוססת על תנועה מותאמת אישית ולכן היא לרוב בטוחה מאוד. קונטרה אינדיקציות יהיו דומות לאלו של פעילות גופנית כללית: פציעות חמורות (עד להחלמה), מחלות לב-ריאה חמורות שאינן מאפשרות מאמץ, חום גבוה או דלקת חריפה. תמיד מומלץ להתחיל עם מדריך מוסמך, במיוחד במצבים רפואיים קיימים.
• קישור ליוטיוב:  https://www.youtube.com/watch?v=2_4FV1-GcYk&ab_channel=davidrevachyoga%2Cintegrativemovementandmusic

• חשוב לציין: מכיוון ש-Shin San Do היא שיטת תנועה שלמה, קשה למצוא הקשר יחיד שמתמקד אך ורק ב"נשימה" באופן מבודד, שכן היא משולבת בכל היבטי התנועה. סרטון זה מציג את העקרונות הכלליים של השיטה תוך כדי תנועה, כולל התייחסות לנשימה כחלק מהשלם.

 .11 נשימה ואגאלית  (Vagal Breathing / Vagus Nerve Stimulation Breathing)

• תיאוריה : "נשימה ואגאלית" מתייחסת לטכניקות נשימה שמטרתן העיקרית היא גירוי עצב הוואגוס    Vagus Nerve) ), שהוא העצב הקרניאלי הארוך ביותר בגוף. עצב זה הוא המרכיב המרכזי של המערכת הפאראסימפתטית,  האחראית על תגובת "מנוחה ועיכול". גירוי עצב הוואגוס באמצעות נשימה איטית, עמוקה וממושכת (במיוחד נשיפה ארוכה) יכול להפחית באופן דרמטי מתח, חרדה, דלקתיות בגוף, ולשפר את התפקודים הקוגניטיביים והרגשיים. הרטט שנוצר מנשימת "הום" (כמו בברהאמרי) גם הוא מפעיל את עצב הוואגוס.
• היבטים פיזיים:  מורידה את קצב הלב ואת לחץ הדם, מפחיתה דלקתיות כרונית, משפרת את העיכול, עשויה להקל על כאבים כרוניים, ומחזקת את המערכת החיסונית.
• היבטים רגשיים:  מרגיעה במצבי לחץ וחרדה, משפרת ויסות רגשי, מגבירה תחושת רוגע ושלווה, ומסייעת בהתמודדות עם פוסט-טראומה.
• היבטים פסיכולוגיים:  משפרת קשב וריכוז, מפחיתה חשיבת יתר ומחשבות טורדניות, מקלה על מצבי דיכאון, ומגבירה את תחושת החוסן הנפשי.
• היבטים רוחניים : מעמיקה את הקשר בין גוף לנפש, מקדמת מצבי מדיטציה עמוקים יותר, ומאפשרת חיבור לתחושת רוגע פנימית וקשיבות.
• דרך ביצוע :
  1. נשיפה ארוכה:  טכניקת היסוד היא להאריך את הנשיפה באופן משמעותי יותר מהשאיפה. לדוגמה, שאפו לספירה של 4 ונשפו לספירה של 6 עד 8.
  2. נשימת בטן עמוקה:  ודאו שהנשימה מגיעה עמוק לבטן (סרעפתית) ולא רק לחזה.
  3. קצב איטי ויציב : שמרו על קצב נשימה אחיד ואיטי, 5-6 נשימות בדקה נחשב לקצב אופטימלי לגירוי ואגאלי.
  4. שימוש בצליל (אופציונלי):  הוספת צליל המהום עמוק (כמו בברהאמרי) או צליל  שאתם מתחברים אליו בסוף הנשיפה יכולה להגביר את הרטט ולחזק את גירוי עצב הוואגוס.
  5. החזקה קצרה (אופציונלי) : לעיתים, החזקה קצרה של הנשימה לאחר השאיפה יכולה גם היא לסייע.
• קונטרה אינדיקציות : נשימה ואגאלית היא בדרך כלל בטוחה מאוד. אין קונטרה אינדיקציות משמעותיות כל עוד הנשימה אינה גורמת לסחרחורת או אי נוחות. במקרים של בעיות לב חמורות או מחלות ריאה כרוניות, יש להתייעץ עם רופא לפני תרגול אינטנסיבי. יש להימנע ממאמץ יתר בנשימה.
• קישור ליוטיוב:  https://www.youtube.com/watch?v=eoUs2CkR6NE&ab_channel=Headfulness-LukeHorton

סיכום: נשימה – הגשר לבריאות הוליסטית

נשימה, אותה פעולה בסיסית ובלתי פוסקת, טומנת בחובה כוח עצום לריפוי ולוויסות עצמי. כפי שראינו, מדע הרפואה המערבית מאשר את השפעתה העמוקה על מערכת העצבים האוטונומית, ומסביר כיצד שליטה מודעת בנשימה יכולה להסיט את הגוף ממצב של "הילחם או ברח" (המערכת הסימפתטית) אל מצב של "מנוחה ועיכול" (המערכת הפאראסימפתטית), ובכך להפחית דלקות, להוריד לחץ דם, להאט את קצב הלב ולהביא לרגיעה פיזית. ההבנה החדשנית לגבי השפעת הנשימה על עצב הוואגוס מוסיפה נדבך מדעי חשוב, ומסבירה כיצד טכניקות פשוטות יכולות להשפיע על תהליכים גופניים ונפשיים מורכבים.

במקביל, רפואות המזרח מציעות פרספקטיבה עתיקה ועשירה, הרואה בנשימה את המפתח לזרימת "כוח החיים"-  בין אם נקרא לו צ'י, פראנה או קי. חסימה או חוסר איזון בזרימת אנרגיה זו נתפסים כשורש למצוקות פיזיות ונפשיות, וטכניקות נשימה ייעודיות נועדו לטהר ולחזק את ערוצי האנרגיה, להשיב את ההרמוניה הפנימית ולחבר את האדם למרכזו.

כל אחת מהטכניקות שהוצגו – מנשימת הבטן המקרקעת, דרך נשימת 4-7-8 המהירה להרגעה, נאדי שודהאנה המאזנת, ברהאמרי המהדהדת, נשימה קוהרנטית המייצרת סנכרון, וים הוף הממריצה, קפלאבהאטי המטהרת, דאנג'און הו-הוּבּ המרכזת, ועד נשימת ה-Anapanasati המודעת ותנועת ה-Shin San Do המשולבת – מציעה דרך ייחודית לעבודה עם הנשימה.                                     כל אחת מהן מטפלת בהיבטים פיזיים, רגשיים, פסיכולוגיים ורוחניים, ומציעה כלים פרקטיים להתמודדות עם מתח, פחד וחרדה.

השילוב של הידע המערבי והמזרחי מדגיש את העובדה שנשימה מודעת היא אסטרטגיה הוליסטית ויעילה לטיפוח רווחה. היא אינה דורשת ציוד מיוחד או יציאה למקום מרוחק, אלא זמינה לנו בכל רגע נתון. באמצעות תרגול עקבי, אפילו דקות ספורות ביום, נוכל לפתח מודעות עמוקה יותר לגופנו ולנפשנו, לשלוט טוב יותר בתגובותינו הרגשיות, לשפר את חוסננו הנפשי ולחיות חיים שלווים ומאוזנים יותר.                                                                                                                                                           זכרו תמיד להקשיב לגופכם ולהתייעץ עם איש מקצוע במקרה של מצב רפואי קיים או חשש.

מאת : דודו רווח

  בית הספר לתנועה אינטגרטיבית

אתר: https://davidrevach.com/

טלפון: 050-8543340

הפוסט נשימה ככלי ריפוי : מדריך לטכניקות נשימה ממגוון אסכולות להפחתת מתח, פחד וחרדה הופיע ראשון בדודו רווח - דרך היוגה

השימוש במקל העץ באומניות התנועה – עוצמה, יציבה, תנועה ורבדים נסתרים של קיום / דודו רווח

גילוי הפוטנציאל הטרנספורמטיבי של המקל

המקל, כלי קדום וארכיטיפי, טומן בחובו פוטנציאל רב הרבה מעבר לשימושיו הגשמיים. בין אם כ-"בו" – המקל הארוך והמרשים או כ-"ג'ו" הקצר והזריז, המקל חוזר ומגלה את רב-גוניותו בעידן המודרני. הוא משמש גשר בין עולמות – בין שיפור היציבה לטיפול בתנועה מרפא, מכלי להגנה עצמית עוצמתית למפתח לצמיחה אישית ורוחנית. מסע זה יתור אחר השימושים המגוונים של המקל, תוך התעמקות בהיסטוריה העשירה שלו, בתיאוריות רלוונטיות מתחומי התנועה והפסיכולוגיה, ובקשרים עמוקים למסורות הריפוי המזרחיות. נבחן כיצד כלי פשוט זה יכול להפוך לשותף רב עוצמה במסע אל עבר איזון, חוזק וחיבור פנימי.

המקל ככלי לשיפור יציבה וטיפול בתנועה

מעבר לתפקידו הפשוט כמשען או ככלי עבודה, המקל, הן הארוך והן הקצר, מתגלה ככלי רב-ערך בתחום שיפור היציבה וקידום טיפול בתנועה. השימוש המכוון במקל מעודד מודעות גופנית עמוקה יותר, ומאפשר לנו לחקור ולשפר את האופן שבו אנו נושאים את עצמנו במרחב.                                                                                                                                              בשיפור היציבה: המקל משמש כמעין "סרגל ייחוס" חיצוני לגוף. כאשר אנו אוחזים במקל לאורך הגב, למשל, אנו מקבלים משוב מיידי על נקודות המגע ועל האזורים בהם הגוף מתקשה לשמור על קו ישר. 

תרגילים שונים עם המקל יכולים לסייע ב:  

יישור עמוד השדרה: תנועות מתיחה והארכה עם המקל מעודדות פתיחה של החוליות ושחרור מתחים שעלולים לגרום לכיפוף או קיצור.                                                                                                                                                                   

פתיחת חגורת הכתפיים: אחיזה רחבה במקל מאפשרת מתיחה של שרירי החזה וחיזוק השרירים הבין-שכמתיים, דבר התורם ליציבה זקופה יותר.                                                                                                                                                       

איזון מרכז הכובד: תרגילים שיוויי משקל עם המקל מאתגרים את מערכת שיווי המשקל ומחזקים את שרירי הליבה האחראים על יציבות הגוף.                                                                                                                                                           

בטיפול בתנועה: המקל הופך לשותף פעיל בתהליך הריפוי והשיקום. הוא מאפשר למטפל ולמטופל לחקור תנועות בצורה בטוחה ומבוקרת, ומספק משוב תחושתי עשיר.

השימוש במקל יכול לסייע ב:                                                                       

הגדלת טווחי תנועה: המקל יכול לשמש כמנוף עדין להארכת תנועות במפרקים נוקשים או מוגבלים, תוך הפחתת העומס ישירות על המפרק הפגוע.                                                                                                                                         

שיפור הקואורדינציה והשליטה המוטורית: תרגילים הדורשים תיאום בין תנועת הגוף לתנועת המקל משפרים את התקשורת בין המוח לשרירים.                                                                                                                                                     

שיקום לאחר פציעות: המקל יכול לספק תמיכה או התנגדות מבוקרת בתרגילים שיקומיים, ולאפשר חזרה הדרגתית לתנועה מלאה.                                                                                                                                                               

הפחתת כאב: תנועות עדינות ומודעות עם המקל יכולות לשחרר מתחים שריריים ולשפר את זרימת הדם, ובכך להקל על כאבים כרוניים.                                                                                                                                                                      

דוגמה לתרגיל לשיפור יציבה: עמידה ישרה עם המקל מונח מאחורי הגב, לאורך עמוד השדרה, כשהידיים אוחזות בו מלמטה ומלמעלה. שמירה על מגע של המקל עם העורף, הגב העליון ועצם הזנב בזמן ביצוע תנועות קלות יכולה לסייע בפיתוח מודעות ליציבה נכונה.                                                                                                                                                                

דוגמה לתרגיל טיפולי: שכיבה על הגב והנעת המקל מעל הראש ובחזרה, תוך שמירה על קשר עם הרצפה, יכולה לסייע בפתיחת חגורת הכתפיים ולשפר את טווח התנועה.                                                                                                     

השימוש במקל בטיפול בתנועה אינו רק פיזי; הוא יכול גם להיות בעל היבטים פסיכולוגיים ורגשיים. המקל יכול לייצג גבולות, תמיכה או אתגר, והאינטראקציה איתו יכולה לעורר תחושות ותובנות חשובות עבור המטופל.

"הג'ו הוא סייף הנגד המהיר ביותר." - (מוריטהיי אואשיבה, מייסד האייקידו).

תיאוריות רלוונטיות                                                                                                                             מספר תיאוריות תומכות ביעילות השימוש במקל:

-תיאוריות למידה מוטורית : המקל מספק משוב קינסטטי וויזואלי חשוב, המסייע בתהליך רכישת מיומנויות תנועתיות חדשות ושיפור קיימות.

-מודעות גופנית (Body Awareness): המקל משמש כהארכה של הגוף, ומגביר את המודעות למרחב, לקואורדינציה ולשליטה בתנועה.

-עקרונות הפאשיה  (Fascia): התנועות הסיבוביות והזורמות עם המקל מפעילות את רשת הפאשיה בגוף, משפרות את גמישות הרקמות ומפחיתות מתחים.

-גישת הסומטיקה (Somatics): גישה זו מדגישה את החוויה הפנימית של התנועה. המקל יכול לשמש ככלי להגברת המודעות לתחושות הגופניות העדינות ולשיפור השליטה הרצונית בשרירים.

-עקרון האינטגרציה המבנית (Structural Integration): השימוש במקל יכול לסייע בשחרור מתחים כרוניים ברקמות החיבור (פאשיה) ובארגון מחדש של היציבה על ידי יצירת תנועה במקומות "תקועים".

תיאוריית ההתקשרות (Attachment Theory): בהקשר טיפולי, המקל יכול לשמש כ"אובייקט מעבר" המאפשר למטופל לבטא רגשות ולחקור גבולות בטוחים דרך התנועה.

ההיסטוריה של המקל הקצר והארוך

שורשי השימוש במקל ככלי נעוצים עמוק בהיסטוריה האנושית. מקלות שימשו ככלי עבודה, כלי עזר בהליכה, וכנשק עוד בתקופות פרהיסטוריות.

המקל הארוך (בו): השימוש במקל ארוך כנשק מתועד בתרבויות רבות. ביפן, ה"בו" התפתח ככל הנראה ממקלות נשיאת משאות או כמקל חקלאי. באומנויות הלחימה של אוקינאווה (קובידו), הבו הוא אחד מכלי הנשק הבסיסיים והחשובים ביותר. מסורות מספרות על איכרים שהשתמשו במקלותיהם כדי להגן על עצמם מפני שודדים. אורכו של הבו (בדרך כלל כ-1.8 מטר) אפשר טווח תקיפה רחב והגנה יעילה.

המקל הקצר (ג'ו): כפי שצוין, המקל הקצר היה נפוץ יותר בחיי היום-יום. ביפן, הג'ו (בדרך כלל באורך של כ-1.28 מטר) התפתח לשימוש באומנויות לחימה שונות, כולל אייקידו, שם הוא משמש ככלי להמחשת עקרונות התנועה, הטבע והכוח. באומנויות הלחימה הפיליפיניות (אסקרימה, קאלי, ארניס), מקלות קצרים (בדרך כלל באורך של כ-60-70 ס"מ) הם הבסיס לשיטה, עם דגש על מהירות, זריזות וטכניקות מורכבות של חבטות והגנות.

"הדרך של הלוחם היא הדרך של העט והמכחול." – מיאמוטו מוסאשי. (אף על פי שמוסאשי מתייחס לחרב, ניתן להרחיב את העיקרון של שליטה בכלי כביטוי לשליטה עצמית).

המקל באמנויות לחימה: הגנה עצמית ותקיפה

המקל באומנויות לחימה הוא הרבה יותר מסתם כלי נשק; הוא הארכה של הגוף והנפש. השימוש ב"בו" מאפשר ללוחם לשלוט במרחק, לבצע חסימות רחבות ומהלומות עוצמתיות המנצלות את אורך המקל ואת מומנט הסיבוב. לעומתו, ה"ג'ו" מאפשר תנועות מהירות יותר, שינויי כיוון פתאומיים ותקיפות מדויקות יותר לנקודות תורפה.                                                              באומנויות לחימה פיליפיניות, המקלות הקצרים משמשים לתרגול מגוון רחב של טכניקות, כולל חבטות, דקירות, נעילות מפרקים וטכניקות נטרול. הדגש הוא על פיתוח קואורדינציה בין ידיים ורגליים, תזמון וזרימה. באומנות הקראטה (אוקינאווה – קובידו) : משתמשים ב"בו" (מקל ארוך) במגוון רחב של טכניקות סיבוביות, מהלומות רחבות וחסימות עוצמתיות.                   

באומנות האייקידו (יפן):  משתמשים בג'ו (מקל קצר) כדי ללמד עקרונות של תנועה הרמונית, כניסה לקו התקיפה ושימוש במרכז הכוח. הטכניקות כוללות חסימות, מהלומות ובריחים.                                                                                           

האימון עם המקל לא רק משפר את היכולות הפיזיות של הלוחם, אלא גם מפתח תגובה מהירה, חדות חושים ונוכחות מנטלית. הלוחם לומד "להרגיש" את המקל כחלק מגופו, להשתמש בו באינטואיציה ולנצל את מלוא הפוטנציאל שלו בהגנה ובתקיפה.

"המקל הוא רק הארכה של הזרוע. האמן הוא הנשק האמיתי" - (אמרה המיוחסת לאמני לחימה פיליפיניים).

היבטים פסיכולוגיים, רגשיים, רוחניים ופיזיים

פיזי: מעבר לשיפור הכוח והגמישות, האימון עם המקל משפר את הקואורדינציה הבין-שרירית, את המודעות הקינסטטית ואת היכולת התגובתית. התנועות המורכבות דורשות שליטה מוטורית עדינה וגסה כאחד. שיפור פרופריוספציה (תחושת מיקום הגוף במרחב): האינטראקציה עם המקל מספקת לגוף מידע נוסף על מיקומו ועל תנועותיו במרחב, ובכך משפרת את תחושת המודעות הגופנית. חיזוק שרירים מייצבים קטנים: תנועות מורכבות עם המקל דורשות הפעלה של שרירים קטנים ועמוקים שתפקידם לייצב את המפרקים ולשפר את השליטה בתנועה. שיפור זרימת הדם והלימפה: התנועה הכוללת המתרחשת בזמן תרגול עם המקל תורמת לשיפור זרימת הדם והלימפה, דבר החיוני לבריאות כללית.

פסיכולוגי: השליטה במקל מעניקה תחושת מסוגלות עצמית וביטחון. הצורך להתרכז בתנועות ובמרחב משפר את המיקוד והריכוז, ומפחית חרדה על ידי העברת הקשב להווה. תהליך הלמידה דורש סבלנות ומשמעת עצמית, תכונות המתחזקות כתוצאה מהאימון. חיזוק תחושת גבולות: המקל יכול לשמש כהארכה של הגוף המאפשרת חקירה של מרחב אישי וגבולות. בתרגילים שונים, במיוחד באמנויות לחימה או בטיפול בתנועה, המקל מסייע להבין ולבטא גבולות פיזיים ופסיכולוגיים. שיפור הדימוי העצמי: השגת שליטה בתנועות המורכבות עם המקל יכולה להגביר את תחושת המסוגלות והביטחון העצמי. תהליך הלמידה וההתקדמות תורם לדימוי עצמי חיובי יותר. הפחתת תחושת בדידות: במיוחד בקבוצות תרגול, האינטראקציה עם המקל ועם אחרים יכולה ליצור תחושת שייכות וחיבור, ובכך להפחית תחושות של בדידות.

רגשי: התנועה הזורמת עם המקל יכולה להיות משחררת ומבטאת. היא מאפשרת פורקן של מתחים ורגשות מודחקים בצורה לא מילולית. תחושת החיבור לכלי העץ, חומר טבעי, יכולה להיות מקרקעת ומרגיעה. ביטוי לא מילולי: תנועה עם המקל יכולה להיות דרך עוצמתית לבטא רגשות שקשה לבטא במילים. קצב התנועה, עוצמתה ואיכותה יכולים לשקף מצבים רגשיים שונים. הקלה על מתח וחרדה: התמקדות בתנועה ובקואורדינציה עם המקל יכולה להסיח את הדעת ממחשבות טורדניות ולהשרות תחושת רוגע ושלווה. התנועה הקצבית יכולה להיות מרגיעה כמו מדיטציה. חיבור לתחושות גופניות: השימוש במקל מעודד הקשבה לגוף ולתחושותיו, דבר שיכול לסייע בזיהוי ועיבוד רגשות המאוחסנים בגוף.

רוחני: באומנויות לחימה מסוימות, האימון עם המקל הוא חלק מדרך רוחנית. השאיפה לשליטה מושלמת בתנועה משקפת שאיפה לשליטה עצמית פנימית. התנועות החזרתיות והמדיטטיביות יכולות להוביל לתחושת חיבור עמוק יותר לעצמי ולרגע הנוכחי. המקל יכול לסמל איזון ומרכז, והאימון איתו יכול להיות סוג של מדיטציה בתנועה. נוכחות ברגע הנוכחי: האימון עם המקל דורש ריכוז מלא בהווה – בתנועה, במגע עם המקל ובמרחב. נוכחות זו היא מרכיב מרכזי בפרקטיקות רוחניות רבות. חיבור לטבע: המקל, כחומר טבעי, יכול ליצור תחושת חיבור לאדמה ולטבע, במיוחד אם התרגול מתבצע בחוץ. חקירת עקרונות אוניברסליים: באומנויות לחימה, השימוש במקל יכול ללמד על עקרונות של זרימה, איזון, כוח וכניעה, שיכולים להיות בעלי משמעות רוחנית רחבה יותר.

שימוש במקל קצר וארוך בצ'י קונג

במסורת הצ'י קונג, שהיא מערכת סינית עתיקה של תנועה, נשימה ומדיטציה שמטרתה לטפח את הצ'י (אנרגיית החיים), נעשה שימוש לעיתים במקל קצר וארוך ככלי עזר לתרגול. המקל יכול לשמש כדי להעמיק את המתיחות, לשפר את זרימת האנרגיה, ולפתח מודעות גופנית.

שימוש במקל ארוך (כמו בו):

בצ'י קונג, מקל ארוך משמש לעיתים קרובות כדי להרחיב את טווח התנועה ולעזור בפתיחת המרידיאניים (ערוצי האנרגיה) בגוף. התנועות עם מקל ארוך נוטות להיות רחבות, זורמות ומתואמות עם הנשימה.

• הארכת מתיחות:  המקל יכול לשמש כדי להעמיק מתיחות בפלג הגוף העליון, בכתפיים ובגב. לדוגמה, אחיזה רחבה במקל והרמתו מעל הראש יכולה למתוח את שרירי הצד והכתפיים.
• שיפור זרימת צ'י:  תנועות סיבוביות וגליות עם המקל יכולות לעזור להניע את הצ'י לאורך הגוף, במיוחד לאורך עמוד השדרה והגפיים.
• מודעות גופנית : משקל ואורך המקל יכולים לסייע בפיתוח מודעות טובה יותר למרכז הגוף וליישור עמוד השדרה בזמן התנועה.
• חיבור לאדמה ולשמיים : תנועות אנכיות עם המקל יכולות לסמל חיבור בין האדמה לשמיים, מושג חשוב בפילוסופיה הסינית ובצ'י קונג.

שימוש במקל קצר (כמו ג'ו או מקל קצר יותר):

מקל קצר בצ'י קונג יכול לשמש לתרגילים יותר ממוקדים, לעיתים קרובות כדי להגדיל טווח תנועה, להניע, לעסות או להקיש בעדינות על נקודות דיקור או לאורך המרידיאניים.

• עיסוי מרידיאניים ונקודות דיקור: ניתן להשתמש בקצה המקל כדי ללחוץ ,לעסות או לנקוש בעדינות על נקודות דיקור חשובות לאורך הגוף, ובכך לעורר את זרימת הצ'י באותם אזורים.
• שיפור זרימת הדם והלימפה:  תנועות קצביות קלות עם המקל על פני הגוף יכולות לעודד את זרימת הדם והלימפה.
• חיזוק הגפיים : תרגילים מסוימים עם מקל קצר יכולים לעזור בחיזוק שרירי הידיים ,הזרועות, האגן, עמוד השדרה ופלג הגוף התחתון בצורה עדינה ויעילה.
• מודעות למפרקים קטנים: השימוש במקל קצר יכול להגביר את המודעות לתנועה במפרקי כף היד ,המרפק, האגן ועמוד השדרה.

חשוב לציין שהשימוש במקל בצ'י קונג אינו אוניברסלי, וישנן אסכולות וסגנונות שאינם משלבים אותו. עם זאת, כאשר הוא משולב, הוא יכול להוסיף מימד נוסף לתרגול ולעזור להעמיק את החוויה האנרגטית והפיזית.

עצמת תרגול היוגה באמצעות המקל : כלי לתמיכה, יישור ומודעות מעמיקה

בעוד שזרמי היוגה הקלאסיים מתמקדים בעיקר בתנוחות הגוף (אסאנות) ובנשימה (פראניאמה) ללא עזרים חיצוניים, שילוב מודרני של מקלות – הן ארוכים והן קצרים – מציע דרכים חדשות להעמיק את החוויה היוגית. המקל הופך לשותף עדין אך רב עוצמה, המסייע בשיפור היישור, בהעמקת המתיחות ובהגברת המודעות הפנימית.

המקל הארוך כמאריך ומייצב:

המקל הארוך, בדומה ל"בו", משמש ביוגה ככלי להרחבת טווח התנועה וליצירת יציבות משופרת בתנוחות שונות:

• יישור אופטימלי בתנוחות עמידה: השימוש במקל מעל הראש או לאורך הגב מספק קו ייחוס חיצוני המקל על שמירת יישור מדויק של הכתפיים מעל האגן, ועמוד השדרה ניצב. לדוגמה, באוטהיטה טריקונוסנה (תנוחת המשולש המורחבת), החזקת המקל מעל הראש מעודדת פתיחה רחבה יותר של בית החזה ויישור מדויק של הכתף העליונה מעל התחתונה.
• העמקת מתיחות בבטחה:  המקל מאפשר להעמיק מתיחות בפלג הגוף העליון, בכתפיים ובגב העליון בצורה מבוקרת ועדינה יותר. לדוגמה, אחיזה רחבה במקל מאחורי הגב ויישור הזרועות פותחת את חגורת הכתפיים ומאפשרת מתיחה עמוקה יותר של שרירי החזה הקדמיים.
• תמיכה בשיווי משקל עדין : בתנוחות שיווי משקל, המקל יכול לשמש כנקודת משען קלה המסייעת לשמור על יציבות ללא מאמץ יתר. לדוגמה, בוויראבהדראסנה 3 (תנוחת הלוחם השלישית), החזקת המקל קדימה יכולה לסייע באיזון ולשמור על קו ישר מהעקב ועד קצות האצבעות.
• הגברת המודעות למרכזיות:  החזקת המקל לאורך עמוד השדרה, במגע עם העור, מעודדת הפעלה עמוקה יותר של שרירי הליבה ותשומת לב ליישור הטבעי של הגוף.

המקל הקצר ככלי מיקוד ושחרור:

המקל הקצר, בדומה לג'ו, מציע אפשרויות אחרות להעשרת תרגול היוגה:

• תמיכה ביישור בתנוחות ישיבה:  הנחת מקל לאורך הגב התחתון או מאחורי קו המותניים יכולה לסייע בשמירה על זקיפות בעת ישיבה ממושכת במדיטציה או בתנוחות ישיבה אחרות, ולמנוע התכופפות לא רצויה.
• העמקת פיתולים מודרכת:  החזקת מקל אופקית על הכתפיים בזמן ביצוע פיתולים בעמוד השדרה מאפשרת שמירה על מרחק שווה בין הכתפיים ומעודדת פיתול אחיד ועמוק יותר.
• שחרור ממוקד של מתחים:  מקל קצר יכול לשמש ככלי לעיסוי עצמי עדין של אזורים מתוחים בגוף, כמו שרירי הטרפזים, שרירי הירך או כפות הרגליים, על ידי גלגול או לחיצה מתונה.
• הגברת המודעות למפרקים קטנים וחיבור: אחיזת המקל בין כפות הידיים או בין כפות הרגליים יכולה להפנות את המודעות לפעולה המיקרו-תנועתית של מפרקים אלה במהלך ביצוע תנוחות, וליצור תחושת חיבור ואינטגרציה.

במהותו, השימוש במקל ביוגה מדגיש תמיכה חכמה, יישור מדויק ומודעות גופנית מעמיקה, ולא מאמץ כוחני. הוא משמש ככלי להקשבה עדינה לגוף ולחקירה של התנועה מתוך יציבות ונוחות.

הקשר לרפואה הסינית והיפנית

השילוב של תנועה מודעת עם מקל מתיישב באופן הרמוני ועמוק עם עקרונות היסוד של הרפואה המזרחית, הן הסינית והן היפנית, אשר רואות את האדם כשלם אינטגרלי של גוף, נפש ואנרגיה.

זרימת צ'י (Qi) ואנרגיה חיונית: ברפואה הסינית, הצ'י הוא כוח החיים הזורם בערוצים הנקראים מרידיאניים. תנועות מעגליות, זורמות ומתמשכות עם המקל מסייעות לשחרר חסימות אנרגטיות ולשפר את זרימת הצ'י והדם בכל הגוף. המקל יכול לשמש כמעין מוליך או מתווך המאפשר לתנועה להגיע לעומקים גדולים יותר. תנועות פתיחה מרחיבות את המרידיאניים ומאפשרות זרימה חופשית יותר, בעוד שתנועות סגירה וכיפוף יכולות למקד את האנרגיה לאזורים ספציפיים. תנועות הארכה מסייעות במתיחת המרידיאניים ובהמרצת זרימת הצ'י לאורך הגפיים ופלג הגוף.

איזון יין ויאנג: הפילוסופיה המזרחית מדגישה את האיזון בין כוחות מנוגדים אך משלימים – יין ויאנג. השימוש במקל מאפשר תרגול תנועות המבטאות את שני העקרונות הללו. תנועות רכות, מתמשכות ופנימיות מייצגות יין, בעוד שתנועות חזקות, מתפרצות וחיצוניות מייצגות יאנג. השאיפה בתרגול היא להגיע להרמוניה דינמית בין שני הקטבים הללו בתוך הגוף והנפש, דבר המקדם בריאות ואיזון.

חיבור גוף-נפש והמודעות הפנימית: הרפואה המזרחית רואה את הגוף והנפש כבלתי נפרדים. האימון המודע עם המקל מחזק קשר זה על ידי דרישה לריכוז מנטלי מלא בזמן ביצוע התנועות הפיזיות. תשומת הלב לחוויות הגופניות, לתחושת המקל בידיים ולתנועת הגוף במרחב, מפתחת מודעות פנימית עמוקה יותר. מודעות גופנית זו משפיעה באופן ישיר וחיובי על המצב הרגשי והמנטלי, ומסייעת בהפחתת מתחים ובהשגת שלווה פנימית.

השפעה על מרידיאניים, נקודות דיקור ולחיצה (צוּ'י-גונְג'ינג): תנועות ספציפיות עם המקל, במיוחד בצ'י קונג רפואי (צוּ'י-גונְג'ינג), יכולות להשפיע באופן עקיף על המרידיאניים ונקודות הדיקור והלחיצה. תנועות מתיחה לאורך הגוף יכולות לפתוח חסימות במרידיאניים, ותנועות סיבוביות סביב מפרקים יכולות להמריץ את זרימת הצ'י במרידיאניים העוברים באזורים אלה. לעיתים, המקל עצמו משמש ככלי עזר לעיסוי עדין של נקודות דיקור מסוימות, ובכך מקדם את זרימת האנרגיה ותומך בתהליכי ריפוי טבעיים של הגוף.

הקשר של השימוש במקל לרפואה המזרחית טמון בהבנה ההוליסטית של האדם ובחתירה לאיזון אנרגטי, פיזי ונפשי. המקל הופך בכך לא רק לכלי תנועתי, אלא גם למעין מפתח לפתיחת ערוצי אנרגיה ולקידום הרמוניה פנימית.

סיכום : במסענו זה, גילינו כי המקל, כלי עתיק יומין ופשוט לכאורה, טומן בחובו עולם שלם של אפשרויות ומשמעויות עמוקות. בין אם כ"בו" הארוך והמלכותי או כג'ו הקצר והזריז, המקל מתגלה כשותף רב-גוני לצמיחה אישית וגופנית. ראינו כיצד הוא משמש ככלי יעיל לשיפור היציבה על ידי הגברת המודעות הגופנית ומתן משוב חיצוני, ובמסגרת טיפול בתנועה הוא מהווה אמצעי לתקשורת לא מילולית, להגדלת טווחי תנועה ולשיקום. התעמקנו בהיסטוריה העשירה של המקל בתרבויות שונות ובאומנויות הלחימה, שם הוא משמש ככלי מרכזי להגנה עצמית ותקיפה, המאפשר שליטה במרחק, יצירת מומנטום וביצוע טכניקות מגוונות. בחנו את ההיבטים הפיזיים של השימוש במקל, הכוללים שיפור כוח, גמישות, קואורדינציה ומודעות גופנית, כמו גם את ההיבטים הפסיכולוגיים כגון חיזוק הביטחון העצמי והמיקוד, הרגשיים דרך שחרור מתחים וחיבור לתחושות, והרוחניים באמצעות העמקת הנוכחות והחיבור לעצמי. חיברנו את השימוש במקל לעקרונות הרפואה הסינית והיפנית, בהם התנועה והמודעות הגופנית הן יסודות לבריאות. בסופו של דבר, המקל אינו רק חפץ דומם, אלא הארכה של גופנו ורוחנו. הוא מזמין אותנו לחקור את גבולותינו הפיזיים והמנטליים, להתחבר אל תנועה טבעית וזורמת, ולגלות את הפוטנציאל הטמון בנו. השימוש המודע במקל יכול להוביל לשיפור משמעותי באיכות חיינו, להעצים את תחושת השליטה והאיזון, ולסייע לנו במסע המתמיד אל עבר בריאות, חוזק וחיבור פנימי עמוק יותר. בין אם אתם פונים אליו מתוך עניין בשיפור פיזי, צורך רגשי, חיפוש רוחני או סקרנות לגבי מסורות עתיקות, המקל ניצב כשותף נאמן למסע זה.                                                                     

מאת : דודו רווח – בית הספר לתנועה אינטגרטיבית

הפוסט השימוש במקל העץ באומניות התנועה הופיע ראשון בדודו רווח - דרך היוגה

בס"ד    

על פי הכתובים במדע האירוודה, גוף האדם הם שלושת המחוללים (דושות),שבע הרקמות (דהאטו),רקמות המשנה ומוצרי הפסולת שלהן,שבעת הקרומים,או העורות,שבעת המכלים,כגון שלפוחית השתן ואיברים פנימיים אחרים,210 הרצועות,300 העצמות,500 השרירים,16 הגידים ועשרת הפתחים,107 נקודות המארמה,700 תעלות ,ו 24 ערוצים-וכולם מורכבים מחמשת היסודות ,כל עוד האיזון בין כולם נשמר- הגוף בריא וחזק,יכולת החשיבה טובה והרגשות מאוזנים.

החלל, האוויר, המים האש והאדמה, מרכיבים את שלושת הדושות –פיתה, ואטה וקאפה, אותם עקרונות אנרגטיים המסדירים את התהליכים הפיסיולוגיים והפסיכולוגיים בגוף החי והמושפעים מאד האחד מהשני.

המונח אירוודה מורכב משתי מילים, ופירושו מדעי החיים או ידע החיים.                                                                                                                                                                                                                                                                      איור(איו) = חיים ,ודה = ידע 

אדמה: מסמלת את המבנה והיציבות.  באדם היסוד מופיע כשלד, גידים ורצועות שיוצרים את היציבות והכוח של גוף האדם.
אש: מסמלת את הפירוק, גורמת להתחדשות.  בגוף האדם מתחוללים שינויים כימים, מטבוליזם ורגשיים.
מים: מחברים את כל האלמנטים ביחד.  באדם הנוזלים והמים מחברים בין התאים, הריריות, הבלוטות ובין כל חלקי גוף האדם.  60%-77% מגוף האדם עשוי ממים – בדיוק באותו אחוז בו קיימים מים בעולם.
אויר: יוצר תנועה ויוצר את המחזוריות.  באדם מניע את מחזור הדם, תנועת המים ואת מערכת העצבים.
מרחב, חלל: היקום והחלל הם שמאפשרים לכל היסודות להתקיים.  באדם ישנם חללים רבים כגון חלל המוח, חלל הפה וכו'.  גם בתאים ובכל חלקי הגוף ישנם חללים.

לפי שיטת האירוודה שילוב של יסודות אלה ביחד יוצרים שלושה כוחות אשר משפיעים על האיזון של האדם, בדיוק באותו אופן שכוחות אלה יוצרים איזון או חוסר איזון בעולם וביקום כולו.

היסודות מייצגים את כל רמות הדחיסות של החומר ביקום, כולל גוף האדם. מהמוצק ביותר המיוצג על ידי האדמה, ועד החופש המוחלט של התנועה הקיים באתר (מרחב/חלל). אברי החישה ואיברי הפעולה עובדים על פי היסודות.

 טבלה המתארת באופן כללי  את מאפייני 5 האלמנטים והשפעתן:

כל שעה עגולה נשלטת ע"י 5 האלמנטים בגוף :

 ב 8 דק' הראשונות שולט אלמנט הרוח

ב 12 הדק' הבאות שולט אלמנט האש

ב 16 הדק' הבאות שולט אלמנט המים

ב 20 דק' הבאות שולט אלמנט האדמה

ב 4 דק' הנותרות שולט אלמנט האתר.

כדי להשיג את התוצאות הטובות ביותר ולהימנע מפגיעות בזמן תרגול יש להתחיל לתרגל כאשר אלמנט האדמה או המים שולטים.

לדוגמה :נכון להתחיל חימום בין 6:20  ל-6:56 (זמן השליטה של אלמנט המים והאדמה).

הזמנים הטובים ביותר לתרגול: לפני הזריחה, אמצע היום, לפני השקיעה ולפני חצות.
(למידע נוסף בנושא: http://davidrevach.com/?p=1674)

 שלושת הדושות:

חמשת היסודות יוצרים בתרכובת שלוש אנרגיות בסיסיות, או עקרונות מעשיים, הקיימים בדרגות שונות בכל דבר ובכל אחד.

החלל (אֶתֶר) והאוויר יוצרים ואטה.

האש והמים יוצרים פיטה.

המים והאדמה יוצרים קאפה.                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                 בכל הנוגע לגופנו, התפקוד הפסיכו-ביולוגי שלנו נקבע על ידי שלוש ה"דושות", או סוגי האופי.

ואטה-קאפה-פיטה קיימות בכל תא, רקמה ואיבר.  כאשר יש איזון הבריאות במיטבה, אולם הפרת האיזון בין הדושות גורמת להתפתחות מחלה.
שלוש הדושות הללו אחראיות למגוון הרחב של ההבדלים הבינאישיים וההעדפות האישיות.  הן משפיעות על כל הווייתנו ועל כל פעולותינו, החל בבחירת המזון ועד לאופן ההתקשרות שלנו עם הזולת.  הן משפיעות על התהליכים הביולוגיים והפסיכולוגיים של הגוף, הנפש והרוח.  הן מסדירות את ההתהוות, התחזוקה וגם ההרס של הרקמות בגופנו, כמו גם את סילוק ההפרשות.

הדושות אף שולטות ברגשותינו. כאשר הן נמצאות במצב של איזון, הן מעוררות תכונות אציליות כגון הבנה, חמלה ואהבה.  אך כשהאיזון מופר על ידי מתח נפשי, תזונה לקויה, תנאים סביבתיים או גורמים אחרים, הן עלולות לעורר רגשות שליליים כגון כעס, פחד ורדיפת בצע.

היחסים בין הדושות שונים מאחד לאחד.  רוב האנשים נוטים להיות בעלי השפעה של אחת או שתיים מהדושות.  שילוב ייחודי זה נקבע ברגע ההתעברות ובמהלך 5 השנים הראשונות של חיינו, והיא תוכנית או מבנה אישי של כל אחד ואחת.

במרוצת החיים חלקן של כל אחת משלושת הדושות משתנה באופן תדיר בהתאם לסביבה, לתזונה, לעונות השנה, לאקלים, לגיל וגורמים רבים אחרים.  הדושות יכולות להשפיע על הבריאות, רמת האנרגיה ומצב הרוח הכללי.

כפי שציינו כל עוד הדושות מאוזנות לא תופיע מחלה.  ברגע שהדושות יוצאות מהאיזון הטבעי שלהן (הפרקרטי, הטבע המולד) והופכות להיות לא מאוזנות (במצב ויקריטי) הן מתחילות להצטבר במקומות בעלי תנגודת נמוכה ויוצרות הפרעה או מחלה.

עוצמת המחלה או ההפרעה נקבעת על פי חומרת חוסר האיזון (הויקריטי).

ישנם 3 טיפוסים בסיסיים: VATA, PITTA, KAPHA                                                            

לכל טיפוס מאפיינים פיזיים, מאפיינים תנועתיים וצרכים תזונתיים שונים.                                                                           רבים נולדים עם שילוב של 2 טיפוסים.

VATA – אויר:
מקושרים לאלמנטים:  אוויר וחלל.

מתאפיינים ב:  חשיבה מהירה ויצירתית.

טיפול ל-VATA:  קרקוע וייצוב התנועה. איזון ע"י מנוחה, חום, מדיטציה, מסאז', מוסיקה מרגיעה.

יציאה מאיזון בגלל:  דאגות, צום, חוסר שינה, אכילה מהירה, פעילות מינית לא מאוזנת, חוסר שגרה, התרוצצות, הדחקת רגשות.

בעיות בריאות נפוצות: כאבי מפרקים,כאבי שרירים,וסת לא סדירה,עור יבש,שיעול יבש,כאבי ראש,חרדה ומתח.

מזון – ואטה מתחזקת מאכילת מזונות חריפים,מרים או בטעם בוסר,ונחלשת כאשר אוכלים מזונות מתוקים,חמוצים או מלוחים.לאנשים מטיפוס ואטה מומלץ לאכול מזונות מחממים ומבושלים ולהימנע מאכילת מזונות מוקפאים,מטוגנים או לא מבושלים.רוב הפירות המתוקים מועילים להם,מותר לצרוך מוצרי חלב במידה.דוגמה למזונות מומלצים:בצל מבושל,בננה,אספרגוס,צנונית מבושלת,שום ומנגו.

האיכויות המאפיינות את ואטה הן היובש, הקור, בהירות, ניידות וקלות

הטיפוסים השייכים לקבוצת ואטה מתאפיינים בגוף קל וגמיש, מידותיהם  קטנות, אין להם מסת שרירים  וכמות השומנים בגופם מעטה.  לעיתים הם נראים בלתי מפותחים גופנית, עם חזה שטוח ופחות כוח ועוצמה מן הטיפוסים האחרים.  הם נוטים לפתח נוקשות ללא תרגול מתמיד ושגרתי, הם דורשים תרגול השם דגש על בניית סיבולת וכוח, אך במתינות וללא מהירות אשר יכולה לפגוע בגופם.  על אנשי ואטה לגשת בזהירות אל התרגול, וללא מאמץ יתר.  טיפוס ואטה שמזניחים את הגוף שלהם ומגזימים בהתמקדות בתודעה יגרמו לנוקשות בגוף ולתקיעות הזרימה שהיא ואטה.

אסור לטיפוסי ואטה להיחפז ולהיכנס מהר מדיי לתִרגול אסאנה.  קודם עליהם להביא את התודעה והרגש  למרחב רגוע.עליהם להאט ולהעמיק את הנשימה לפני שמתחילים בתנוחות.
טיפוסי הואטה מתאפיינים לעתים קרובות בעור יבש הנוטה לחספוס ובמפרקים יבשים וחורקים.  לפעמים מחזור הדם שלהם אינו תקין, ועל כן קצות הגפיים שלהם קרות. חימום הגוף בהדרגה, שחרור מפרקים, ודגש על תרגול מחמם יועילו מאד לואטה.
אחת הדרכים הטובות ביותר לטיפוסי ואטה לפתוח את התרגול היומי הוא בשימון הגוף עם שמן שומשום חם עם דגש על המפרקים, ולאחריו תרגול.
אנשי ואטה ניחנו במהירות טבעית ואף פזיזות, בגוף אקטיבי, בפעילות מנטאלית רבה, בחוסר שקט, בקושי להתמיד וחוסר סבלנות.על כן תרגול מתאים יהיה כזה המדגיש עדינות ועם זאת קרקוע, תנועה זורמת אך לא מאמצת או מהירה מדי, תרגול איטי המדגיש רוגע ושקט, חיבור לשורש, תרגול ברור ושיגרתי אך לא נוקשה מדי.  תרגול אסאנות לואטה יהיה על ידי צמצום תנועה – משמע ויניאסות רכות ואיטיות, אשר יתרמו לואטה לזרום ולהתחמם מעט.  יש לתת דגש על נשימה  ושהייה קצרה ולא מאמצת מדי בתנוחות סטטיות.

תִרגול אסאנה לאנשי ואטה צריך להדגיש את אזור האגן והמעי הגס, שהם האתרים העיקריים של ואטה.  התנוחה הטובה ביותר לואטה היא ההרפיה.  תרגול שאבאסאנה על צורותיה הרבות או תנוחת העובר, הם חובה לואטה ואל לו לדלג על חלק זה אלא להדגיש ולהאריך את ההרפיה בכדי שיצא מתרגול נינוח ולא מעורר יתר על המידה.
אנשי ואטה זקוקים לדרבון ולהתמדה, לתמיכה, להרגשת ביטחון והכלה של המורה והתרגול עצמו.ניתן את הדגש על בנייה של ריכוז ומיקוד ללא התלהבות יתרה ושינויים רבים מדי. ואטה מבקשת השתרשות, קרקוע של האנרגיה העודפת, תשומת לב להבאת האנרגיה מטה (דגש על אפאנה) יחד עם איזון של האנרגיה העולה מעלה (אודאנה).

PITTA – אש                                                                                                                                                     מקושרים לאלמנטים:  אש ומים.                                                                                                                       מתאפיינים ב:  בנחישות, רצון חזק ואש עיכול חזקה.                                                                                                       לאיזון:  אויר צח, ביטוי רגשות ותמיכה מהסובבים.                                                                                                       חוסר איזון בגלל:  אלכוהול, מזון מתובל, פעילות מתסכלת, בגדים חמים וצמודים, התעמלות בשעות  חמות, סמים, הרבה בשר בקר, הרבה מלח.

בעיות בריאות נפוצות: בעיות עיכול,גלי חום,תחושת צריבה בכפות הידיים ובכפות הרגליים,דלקות שתן,הזעת יתר,עיניים כואבות,מיגרנות,כעס ועצבנות.

תזונה:למזונות חריפים,חמוצים או מלוחים יש השפעה מחזקת על פיטה,ומזונות מתוקים,מרים או בטעם בוסר מחלישים אותה.לטיפוסים מסוג פיטה מומלץ לאכול מזונות מצננים ולא מבושלים ולהימנע מאכילת כל מאכל חם,מתובל בתבלינים חריפים מטוגן או חמוץ ,ולהימנע מאלכוהול,קפאין,בשר אדום ומלח.רצוי לאכול פירות מתוקים וירקות מתוקים או מרים,ולשתות משקאות קרירים מפירות או חלב. דוגמה למזונות מומלצים:אורז,במיה,גהי (חמאה מותכת),תאנים,שיבולת שועל ומנתה.

האיכויות השולטות בפיטה הן החום, הקלות, החדות, מהירות, שומניות ונוזליות.                                                            לאנשי פיטה יש מבנה גוף בינוני או ממוצע. הם אינם גבוהים מדי או נמוכים מדי, כבדים מדי או רזים מדי. בדרך כלל יש להם שרירים טובים וגמישות הודות למחזור הדם הטוב שלהם ולאיכות השומנית של פיטה המסככת את הפרקים. כאשר אנשי פיטה מתמסרים לתִרגול אסנה הם מצטיינים בכך וכאן צריך להאיר כי השאפתנות המצויה בפיטה, היכולת להתמדה ומצוינות עלולים להיות מסוכנים בתרגול היוגה.

ללא איזון והקשבה טיפוס פיטה עלול למתוח את גבולות התרגול מעבר לנכון ולפגוע בעצמו.   על כן הדגש בתרגול לפיטה יהיה אקטיביות מספקת, ענין מספק בכדי לשמור על ההתלהבות, אך שימת לב להרפיה ושחרור ומהישגיות.  כניסה פנימה ורכות ופחות אמביציה.

בגוף האדם הפיטה אחראית לכל צורות העיכול והמטבוליזם בגוף, מרמת התא ועד לפעולות הקיבה והמעיים.  פיטה שולטת בעיכול גם ברמות המנטאליות והרוחניות – היכולת שלנו לעכל גירויים, רגשות ומושגים כדי להגיע לתפיסת האמת.  פיטה מקנה לנו את התכונות החיוביות של תבונה, אומץ וחיוניות.  בלעדיה יחסרו לנו ההחלטיות או התמריץ להשיג את מטרותינו.
הטיפוס "הפיטאי" הוא בעל נטיות ראג'אסיות, כאשר אותה ראג'אסיות תבוא לידי ביטוי בדרך סטווית היא תאפשר משמעת ואומץ, חוש אחריות עם חום וחמלה כלפי כולם, הם יהיו מנהיגים כריזמטיים וסוחפים.  אך הראג'אסיות עלולה להוביל לשאפתנות והישגיות מרובה מדי, קידום עצמי, יהירות ונהייה אחרי כוח ושררה, ביקורתיות ושתלטנות עם נטייה לכעס ואף אלימות, שנאה, טינה ועוינות במקרים קיצוניים.באופן טבעי, טיפוסי פיטה נמשכים לתרגול מהיר, אקטיבי, דינאמי ויש לספק להם את האיכויות הללו, אך להדגיש את האיטיות כמאזנת.

וניאסות איטיות, עם דגש על נשימה והרפיה בכל תנוחה יביאו לפיטה תועלת רבה.

הם נוטים לעצבנות והם כפייתיים ויש להשתמש בתנוחות יוגה כדי לקרר אותם גם ברמה הפיזית וגם ברמה הרגשית. עליהם לבצע אסנות בדרך מקררת, מזינה, מרחיבה ומרגיעה. לזה נדרשות ישיבות שקטות בין אסנות עוצמתיות כדי לשחרר כל מתח שעלול להתפתח.  יש להיזהר שלא להפוך את התִרגול שלהם לפעילות גופנית מאומצת אשר מפתחת חום נוסף בגוף או גורמת לזיעה רבה.  תנוחות מקררות ומרגיעות הן כל הכפיפות קדימה ובמיוחד הכפיפות בישיבה אשר מביאות רוגע, כינוס החושים, מביאות יותר אנרגיה למרכז הבטן ויש להן השפעה משרשת.

בכדי לאזן את אותה האש, היו משתמשים באבקת סנדל ווד (אבקה מגזע עץ הסנדל), אשר איכויותיו המתקתקות מצננות ומזינות את הפיטה ותורמות להכרה רגועה.  היוגים היו מערבבים את האבקה עם מעט מים ומורחים על המצח והרקות בכדי לצננן את כל הגוף.   בהמשך השתרש המנהג והפך לסמלים המצוירים על המצח ומביאים את הזרם אליו משתייך היוגי.

היום אנו יכולים להשתמש בשמן אתרי "סנדל ווד", לטפטף 5-10 טיפות לכפית של שמן שקדים או זרעי ענבים, ולמרוח מעט מן השמן על אזור המצח והרקות, הרגשת צינון מובטחת!
פיטה בצורתה המאוזנת היא המקור לטג'אס, הזוהר הפנימי שלנו.  הוא השולט בהתגלות של כל יכולות החישה. הזוהר הפנימי הוא זוהר החיים, הוא התשוקה, הוא הניצוץ שבעיננו, הוא המעניק חדות חושים ורגש.טג'אס הוא החום הפנימי.

KAPHA – מים                                                                                                                                                   מקושרים לאלמנטים: אדמה, מים.                                                                                                                            מתאפיינים ב:  אמונה, קרקוע, רוגע ,לחות ,און וכוח חיים. (בילדים – מידה רבה של רכות, שרירים רכים  ועור לח). בנוסף מאופיינים  בצורך במזון ובביטחון .                                                                                                                                                                                  חוסר איזון בגלל:  נמנום אחרי ארוחות, אכילת יתר, מאכלים שמנים, עצלות, חוסר פעילות גופנית, הדחקת רגשות, אחיזה בדעות ואמונות ישנות העלולות להוות מקור לפסולת בגוף שיתקשו (ואולי גם לא ירצו) להשתחרר ממנה.

בעיות בריאות נפוצות:                                                                                                                                                  חוסר איזון גורם להתקררות, גודש, סינוסיטיס,עצלות, עייפות,בעיות עיכול,רגישות בשדיים,אדישות וקהות שכלית,דיכאון, עודף משקל, סכרת, בצקות.                                                                                                                                                            לאיזון:  פעילות גופנית, לאפשר לעצמם התרגשות, אתגר ושינויים בחיים.                                                                          תזונה: קאפה מתחזקת מאכילת מזונות מתוקים,חמוצים או מלוחים,ונחלשת בעקבות אכילת מזונות חריפים,מרים,או בטעם בוסר.לטיפוסי קאפה מומלץ לאכול מזונות קלים,יבשים ומתובלים,ולהימנע מצריכת מלח,סוכר ומוצרי חלב.ניתן לאכול פירות וירקות בטעם בוסר,כגון חמוציות וחצילים.

דוגמה למזונות מומלצים:קוסקוס,עדשים,דוחן,שעועית אזוקי וחומוס.

האיכויות המאפיינות קאפה הן הקור, כבדות, לחות, יציבות, שומניות ורכות.                                                                 טיפוסי קאפה נתברכו בגוף חזק, בריא ומפותח. הם בעלי חזה רחב, שרירים חזקים ושלד גדול וכבד. מבנה גופם גדול ומגושם ותכונותיהם נשלטות על ידי האיטיות והכבדות. לכן הם נוטים לעודף משקל ומתקשים לרזות. תהליכי העיכול וחילוף החומרים בגופם פועלים באיטיות, וכתוצאה מכך, הם נוטים לסבול מעודף משקל ולהיות שמנמנים. לטיפוסי קפאה יש נטייה לסבול מעודף קור בגופם – קור המגיע מחילוף חומרים איטי, קור אשר גורם להאטה בזרימה בגוף.

לקאפה ישנה נטייה לצבור ליחה ורעלים בערוצי הפיסיים והאנרגטיים בגוף. יש לאנשי קאפה נטייה למעט בפעילות ואם לא מדרבנים אותם הם לא פעילים, במיוחד אחרי תקופת הילדות. דרושה להם פעילות גופנית נמרצת יותר שתמריץ את העיכול, את חילוף החומרים ואת מחזור הדם. לאנשי קאפה טוב לבצע פעילות גופנית שגורמת להם להזיע, אפילו להזיע הרבה. יש ללמד אותם לאתגר את עצמם. תנוחות עמידה,יחד עם שהיה ארוכה בתנוחה טובות ביותר למטרה זו. תנוחות אלו, למרות האיכות המקרקעת שלהם, מחממות ומאתגרות.הנטייה של טיפוסי קאפה לכבדות ואגירה מביאה את זרימת האנרגיה בגופם לנוע כלפי מטה ולמרכז – דבר אשר בהחלט תורם ליציבותם אך גם למקובעות. תנוחות המזרימות כלפי מטה ואשר פותחות את האנרגיה אל הצדדים, ממרכז הגוף אל הגפיים, יהיו טובות להם. התנוחות ההפוכות מצוינות לתרגול ע"י טיפוסי קאפה.

בדרך כלל לאנשי קאפה יש עיכול איטי וחילוף חומרים נמוך.העיכול האיטי והאגני (אש העיכול) העצלה הם אלו אשר יחלו את צבירת הליחה והרעלים ויעודדו סטגנציה. כדי להמריץ את יכולת העיכול טוב להשתמש בתרגילים שיש להם פעולה מכוונת לאזור הטבור ומקלעת השמש. תרגול אקטיבי, מהיר, מניע ומחמם הוא המומלץ ביותר לקאפה. ויניאסות ממריצות (כמו סוריה נאמסקאר) הן קלאסיות אם נעשות בצורה ממריצה ועם מעט הפסקות (איכות השמש אשר מביאה סוריה נאמסקאר זו מושלמת לקאפה!). עם זאת על אנשי קאפה להגביר את הפעילות גופנית שלהם בהדרגה, במיוחד אם הם סובלים מעודף משקל חמור, או בעיות תורשתיות של חסימה בכלי הדם וכו. בניית תרגול המפתח את יכולתם באיטיות אך בהתמדה הוא המפתח.

לקאפה יש לעיתים אנרגיה של התנגדות ומקובעות. בקלות הם יכולים ליפול לעצלות וכבדות, על כן הטיפול הנכון לטאמסיות זו הינו המסה איטית כמו של קרח… לטיפוס קאפה עצמות קצרות ושרירים קצרים אך רכים. גמישותם היא בינונית ואם לא יקפידו על תרגול הרכות תהפוך לגודש ותקיעות.חימום נאות לפני תרגול הינו הכרח ויותר מכך ההתמדה למען שמירה על זרימה.

טבלה המתארת באופן כללי  את מאפייני הדושות והשפעתן:

לכל מתרגל יוגה מסור, אשר עולה על המזרון בכל בוקר, חשוב להבין את עקרונות הדושות ועקרונות חמשת האלמנטים כדי שיוכל לאמוד את השינויים החלים בגופו ולכוון את תירגולו בצורה מדוייקת, רגישה ובטוחה.

בנוסף,הדושות עוזרות לנו להתאים את אימון היוגה לדושה הדומיננטית בגוף.
לדוגמא בימי החורף,עקב הקור והלחות אנחנו פחות אקטיביים ומתנהלים ביתר כבדות ואיטיות. לכן עקרון הקאפה יותר דומיננטי. אנשים מסוג קאפה ירגישו זאת יותר מאחרים, אם כי גם אנשים מסוג ואטה,הרזים והכחושים, אשר סובלים מקור כמעט כל הזמן, יצטרכו לדאוג לגופם בזמן זה. לכן נצטרך לחמם יותר את הגוף בעזרת תנוחות עמידה או עיסוי עצמי בשמן שומשום לפני התרגול.  נעדיף מזון מבושל עם תבלינים מחממים וממריצים כמו, גרגירי חרדל, גרגירי כמון, קינמון, ג'ינג'ר, עלי דפנה. 

ד"ר דיויד פרוולי מגדולי המורים לאיורוודה במערב כותב:                                                               "יוגה מראה את הדרך להגשמה עצמית, והאיורוודה מראה לנו איך לחיות בדרך זו כך שהגוף הפיסי והמנטאלי לא יסטו ממנה".

 תודה לבת זוגתי, לבני, למורי ולתלמידי היקרים .

קריאה נעימה!!! 

ליקט,כתב וערך: דודו רווח

אתר:  davidrevach.com

טלפון: 050-8543340 

ביבליוגרפיה:

• חומר ורוח ביוגה / אילן גולדוסר.
• חמשת האלמנטים/יגאל קוטין.
• מה בין הדושות באירוודה ליוגה/שרית אדרי.
• טיפול איורוודה – שלושת הדושות/שני שרון.
• איורוודה תרופות ביתיות / ד"ר ואסאנט לאד (בהוצאת פוקוס).
• Shadow yoga, chaya yoga-shandor remeta                                                                                סרנגדהרה סמהיטה,קובץ סרנגדהרה.                                                                                                    משיאצו ועד יוגה/ז'קלין יאנג.  

הפוסט חמשת האלמנטים ושלושת הדושות – המפה עליה נרקם התרגול הופיע ראשון בדודו רווח - דרך היוגה

(מתוך "יוגה" לאורית סן-גופטה, הוצאת פרולוג)

הפוסט התארכות והתרחבות/אורית סן-גופטה הופיע ראשון בדודו רווח - דרך היוגה

ימי הווסת הם ימים של חסד. ימים של הקשבה, התבוננות והתכנסות. אלו ימים בהם האינטואיציה של האישה במיטבה. כאשר לא נותנים לזה ביטוי כתוצאה מאורח חיים דינאמי קבוע, הימים האלו הופכים להיות מטלטלים. הגוף זקוק למנוחה, הרפיה ומדיטציה, אך האישה ממלאת את כל תפקידיה בנאמנות תרבותית ומרצה את הבוס, הבעל והילדים, אז גופה זועק: מיגרנות, כאבי בטן קשים ומנטרלים, עצבנות ומצבי רוח קשים, תשוקה עזה למתוק ועוד. אם האישה ממשיכה בשלה, הגוף יחמיר את המצב עד כדי בעיות קשות הרבה יותר. 

בתרביות רבות מחזור הווסת של האישה נתפס כמקודש. כל מחזור יתחיל בימי הווסת, הימים של הווסת הם ימים של כינוס פנימה התבוננות, סוג של חשבון נפש, ימים שבהם טוב לווסת את הפעילות להוריד הילוך, הימים שבהן fsh (הורמון מגרה זקיק המופרש מההיפופיזה) מתחיל לעלות עד לביוץ. לאחר הווסת מתחילה עלייתו של האסטרוגן המופרש מהשחלות. האסטרוגן מכין את הגוף לקליטה של היריון ע"י עיבוי רירית הרחם והתפתחות צינורות החלב שבשד, הגוף מכין עצמו לבריאה של חיים חדשים. בשלב זה ביצית מבשילה בשחלה בתוך זקיק וכשהזקיק גדול הביצית פורצת מתוכו ומתוך השחלה, זה רגע הביוץ. הביצית נשאבת ע"י החצוצרה ונודדת לאורכה עד שהיא מגיעה לרחם. אסטרוגן מעלה חדות וזיכרון, מעלה את החשק המיני, מעלה את היכולות הקוגניטיבית, מפתח את החושים, מרכך את העור, מחזק את העצמות ונוגד דיכאון. האסטרוגן יגיע לשיאו בביוץ.במידה ואין האישה הרה בזמן הביוץ היא עוברת למחצית השנייה של מחזור הווסת.

Lh המופרש מההיפופיזה הופך את הזקיק שממנו פרצה הביצית לגופיף צהוב, הגופיף הצהוב אשר בשחלה יפריש פרוגסטרון אשר יזין את רירית הרחם לקראת ההיריון הרצוי הורמון זה גם אחראי על כך שהגוף לא ידחה את ההיריון.השבועות שמהביוץ עד לווסת זה הזמן שבו מתחיל כינוס עדין והדרגתי פנימה.

שאנדור ראמטה,מייסד אסכולת השאדו יוגה,טוען שתהליכים קיצונים שנשים רבות חוות בגיל הבלות נובעות מחולשת מרקם העצם בגוף. תנוחות עמידה מסוימות והסדרה הראשונה של השאדו יוגה(balakrama-stepping into strength) מחזקות מאוד את מבנה ,נפח ויציבות מסגרת השלד ובכך תומכות במניעת הסימפטומים שנשים רבות חוות בגיל הבלות.

ב.ק.ס איינגאר חושף שתרגול פיזי לא מאוזן בזמן הווסת מגדיל את הסיכויים לסימפטומים קשים בגיל הבלות.הוא ממליץ על 12 תנוחות בלבד שמיועדות לזמן הווסת.

יוגה ומחזור הווסת:ממש לפני הווסת, האסטרוגן עולה וישנה תחושה שרוצים להיות פעילים, כאילושאפשר לעשות הכול; אבל בארבעת הימים הבאים רמת האסטרוגן תרד. ולכן כדאי לשמור על רמת האנרגיה בזמן המחזור. אם שומרים על האנרגיה בזמן המחזור ואחרי המחזור משתמשים בה, התרגול מעמיק ומשתבח. בזמן הווסת רמת האסטרוגן נמוכה, ולאט מתחילה לעלות במהלך המחזור- לקראת חלקו השני. אסטרוגן גורם לגוף להיות פעיל, שומר על רעננות המינד ועוזרלהתגבר על עייפות.

שתי תנוחות ווסת חשובות על בסיס קבוע: האחת תנוחת האישה – סופטה בדה קונסנה. זוהי תנוחה נשית יומיומית וטובה גם בימי הווסת. תנוחה המזרימה דם אל אברי האגן ומשפרת את תפקוד מערכת העצבים והלימפה. והשנייה – ואג'ראסנה, ישיבה יפנית. זוהי תנוחת ווסתהמאפשרת זרימת דם טובה דרך צוואר הרחם אל הנרתיק ואל האדמה.
תנועה טובה להניע ווסת מכאיבה היא עמידה על 6 עם קימור המתנית בנשיפה וקיעור בשאיפה(חתול).   אם בזמן המחזור יש כאבי בטן – דיסמנוריאה- כדאי להתחיל לתרגל תרגול שלמחזור + תנוחות הפוכות כבר 4 ימים לפני המחזור. כלומר: צריך לעשות תנוחות הפוכות לפני המחזור כדי להימנע מבעיות ותופעות בזמן המחזור. כדי למנוע כאבי ראש- כדאי להתרכז בכפיפות קדימה. בזמן הווסת אסור לעשות תנוחות הפוכות, נאוואסנה, אובהיה פדנגושטאסנה, אורדהווה מוקהה פשימוטאנאסנה , ג'אטרה פריוורטנהאסנה כל אלה מקשות את הבטן זה יגרום לדימום להיות כבד ויזיק.                                                                  

התרגול אחרי הווסת קשור לביוץ שיתרחש 15 ימים אח"כ ,פה נזרע הזרע של הווסת או ההיריון  הבא. ולכן, ביום שאחרי המחזור מומלץ להתחיל עם שירשאסנה(עמידת ראש)וסארוונגאסנה(עמידת כתפיים) עם כל הוריאציות ולאט להגביר את עוצמת התרגול. בימים שאחרי הווסת האסטרוגן לאט לאט עולה. הימים שבין סוף המחזור והביוץ הבא הם ימים נהדרים לעבודה על כפיפות לאחור תנוחות עמידה, תנוחות איזון וכו..

בזמן הביוץ יש שינוי הורמונאלי.
בלוטת הפיטואיטרי מגורה על ידי ההיפותלמוס Fsh  ו- lh  מופרשים על ידי ההיפוטאלמוס. באמצעות תרגול ניתן לגרום לבלוטה לשחרר הורמונים. כשאנחנו מתרגלים שירשאסנה וסארוונגאסנה אנחנו עוסקים ישירות בשחרור fsh  ו lh   .
בזמן הביוץ יש פחות כוח ואז ישנה כמו אכזבה כי לפני כן (לפני הביוץ ) עשית כפיפות לאחור ותנוחות איזון טוב יותר, ועכשיו בזמן הביוץ הן הרבה יותר קשות לך. הגוף נעשה נוקשה יותר, ישנה הזעה מוגברת. האסטרוגן מתחיל לרדת והפרוגסטרון לעלות וזו הסיבה לאנרגיה הנמוכה.הפרוגסטרון עולה כהכנה  למחזור או לווסת.
גם אם את לא בהריון אבל ישנה אנרגיה נמוכה של ביוץ- צריך לתרגל בהתאם.
לנשים עם ווסת בעיתית וקשיים בכניסה להריון אסור לתרגל תרגול קשה ואינטנסיבי כמו: כפיפות לאחור חזקות, הן צריכות להתרכז בתנוחות הפוכות, כפיפות לאחור צריכות להיות  עם תמיכה. צריכה להיות תמיכה לאזור האגן בכל הכפיפות לאחור. צריך להקפיד לא לדחוף את הבטן למטה ולהרים את גופכן מהבטן התחתונה למעלה.( אחרי הביוץ- נשים שמרגישות שהן נעות לכיוון של הריון צריכות להימנע מכל התנוחות מלבד תנוחות הפוכות וכפיפות קדימה מתונות.( אח"כ זה הזמן של פוסט ביוץ- בחלק זה של המחזור ישנה יותר נוקשות. אלה שסובלות ממתח קדם וויסתי- זה הזמן לתרגל פתיחות חזה ואגן על הגב –
supine poses. ישנן נשים שלפני המחזור חשות בכובד בגוף, או סוג של כאב, הן מקוררותמשתעלות, לפעמים יש להן חום. לנשים אלה כדאי להתחיל לתרגל בהתאם, כבר 4 ימים לפני המחזור- כלומר לתרגל supine pose  על מנת להפחית את המתח הקדם וויסתי.
בתקופה זו אם יש כאב ראש או מתח וכו.. כדאי לתרגל ז'אנו שירשאסנה עם תמיכה לראש, סארוונגאסנה עם כסא, חצי הלאסנה. אם יש כאב ראש לא לתרגל שירשאסנה, אם אין כאב ראש- בהחלט כן לתרגל שירשאסנה.
אלה שנכנסות לדיכאון, הפרעות רגשיות, חוסר איזון מנטאלי, רעד – להן כדאי לתרגל כפיפותלאחור עם תמיכה- כמו דוויויפריטה דנדאסנה על קשת ועל כסא.                 

ישנם כל מיני בעיות בווסת:  

 אמנוריאה- כשלא מקבלים ווסת או כשהווסת מתאחרת – על מנת לפטור את בעיית האיחור-לתרגל כפיפות לאחור- כך שתהייה ווסת, סוג של ווסת. אבל לא לעשות יותר מידי כי זה יהפוך להיות הפרעה פנימית. צריך לתרגל כפיפות לאחור באופן שהוזכר קודם- כמו לפני הביוץ- כפיפות לאחור שבהן כפות הרגליים למעלה. כל אלה עוזרים לאמנוריאה                                                                                                  .

דיסמנוריאה- כאבים במחזור ,צריך לתרגל אוטהיטה הסטה פדנגושטאסנה, סופטה פדנגושאסנה, בדהה קונאסנה, אופווישטה קונאסנה לפני המחזור. זה עוזר למניעת דיסמנוריאה.                                                                                                                 

במנוראגיה יש דימום כבד ומטרוראגיה הדימום ממשיך אחרי שנגמר זמן הווסת.  במקרים אלה צריך להדגיש תרגול של supine poses יותר מאשר כפיפות קדימה, בזמן המחזור . 

בהיפומנוריאה- כשיש מעט דימום- כפיפות קדימה עוזרות. למשל מאלאסנה .                            

במטרוראגיה הזרימה מאד חזקה ונמשכת הרבה ימים.
נאמר שהדימום אינו כבד אבל נמשך 10 ימים. במקרה כזה תנוחות עמידה יעזרו לזרוק את הדם החוצה, כלומר זה הזמן שצריך לעשות תנוחות עמידה ואחריהן supine   poses  שמחזירות את הדברים לשליטה                                                           .

בפולימנוריאה- יש ווסת של יום או יום וחצי, יש תחושה של חוסר סיפוק, כאילו משהו לא הושלם. במקרה כזה צריך לעשות תנוחות עמידה ובמקרים מסוימים אפילו פיתולים יכולים לעזור על מנת שהדימום יתרחש במלואו. למרות שהדימום תלוי יותר במצב הורמונאלי פנימי. לפעמים זה טבעי ונורמאלי שיש דימום יותר ימים, פחות ימים,יותר דימום וכו..

בלויקוריאה- הפרשה צמיגית ולבנה בזמן הווסת ואחרי הווסת, חשים בעייפות פנימית וגירוי. במקרה כזה צריך לתרגל supine poses   באופן מאד קבוע, בתנוחות עמידה לא לאפשר לבטן להתקשות. תנוחות הפוכות הן הטובות ביותר למניעה של הפרשה לבנה                                                                                                                    .

כשלאישה אין ביוץ היא צריכה לתרגל באופן קבוע טריקונאסנה, פרשווקונאסנה, וויראבהדראסנה 2 ארדהה צ'אנדראסנה,
פרשווטאנאסנה, אוטאן אסנה, אדהו מוקהה שוואנאסנה, פרסריטה פאדוטאנאסנה עם גב קעור.

מתוך כך ניתן להבין כמה חשוב לתרגל תנוחות הפוכות באופן מאד קבוע.                           שימו לב- ב15 הימים אחרי המחזור עד לביוץ הגוף עובד מצוין וב 15 הימים שבין הביוץ ועד למחזור הוא לא כ"כ משתף פעולה. חשים בעייפות, כעס ,כובד חום וכו.. ואז צריך לתרגל בהתאם. כך שהתרגול של לפני הביוץ עוזר לימים שאחרי הביוץ. זאת לא שאלה של לעשות פחות או יותר אלא איך עומדים מול המצב ועושים את ההתאמה. גם תרגול פרניאמה צריך להיות מותאם למחזור החודשי.
בזמן הווסת אי אפשר לתרגל יותר מדי פראניאיאמה. היכולת פוחתת וישנה עייפות פנימית,לא צריך להכריח את הגוף לתרגל פרנאימה. אחרי המחזור זה זמן מצוין לתרגול פראניאמה. היכולת גדולה יותר- היכולת לשאוף, להחזיק בפנים, לנשוף וכו.. עולה.
בזמן הביוץ מצוין לתרגל פראניאמה היא יכולה לעזור לביוץ טוב יותר.
לפני הווסת אם יש תופעות קדם ווסתיות- הדבר הטוב ביותר לעשות זה ווילומה פרניאמה.         צריך ללמוד להקשיב לכל השינויים הקטנים שמתרחשים במהלך המחזור.ככל שתתרגלי יותר נשיפות בזמן של לפני הווסת, תמצאי שהמתח הקדם וויסתי יהיה יותר בשליטה. לפני הביוץ, את בפירוש יכולה לאחסן ולאגור אנרגיה בזמן שאיפה- עצירה או אוג'אי על שאיפה או קומבהקה(החזקה) אחרי שאיפה.    מתחילת הווסת ועד לגיל המעבר- מנופוזה,כל התרגול צריך להיות מאורגן באופן הזה. בין הגילאים 25-50  חשוב לבסס תרגול שמותאם למחזור החודשי.                                                                             

כדי להתחיל להחזיר את הגוף למשהו הקרוב לאיזון, על האישה להבין כי ימי הווסת הם מתנה בשבילה. בימים אלו עליה להוריד הילוך, לעשות קצת פחות. אין הכוונה לוותר על עבודה, ילדים ובית ולשכב במיטה. אלא למצוא איזון, להחליט מה לא מספיק חשוב עכשיו ויכול לחכות לימים אנרגטיים יותר. אלו ימים בהם כדאי לדבר פחות, להיות יותר קשובות פנימה, לאינטואיציה, לעולם הפנימי.

למידע נוסף והורדת חוברת אימון בזמן ימי הוסת מאת אמה (בת זוגתו של שאנדור ראמטה,מייסד השאדו יוגה):
https://www.hostdigital.net/shop/shadowyoga2012/

מקורות:

תרגול יוגה לימי הווסת- מירה ארצי פדן.

יוגה לנשים-גיתה איינגאר.                                                               

יוגה נשית –טלי מור.

שאנדור ראמטה (סדנאות עומק פרונטאליות 2009-2012).

ב.ק.ס. איינגאר- אור על היוגה.

הפוסט ווסת,ביוץ,יוגה ומה שבניהם הופיע ראשון בדודו רווח - דרך היוגה

העד,ההוויה ובהירות התודעה/דודו רווח

*"בטקסטים המוקדמים יותר של היוגה ישנה תפיסה ודנטית (Vedanta) הצועדת לצד הטכניקות היוגיות.תפיסת עולם זו דוגלת במציאות אחת,שהיא רוחנית ביסודה.ואילו האדם ש"אינו רואה" חווה מציאות זו כרבת-פנים.עם זאת,פטנג'לי עצמו מציע בסוטרות תפיסה דואליסטית.הוא העמיד את הנשמה,העצמיות,העד (purusha) מול הטבע,ההוויה (prakriti) כישויות הקיימות בפני עצמן ונפרדות לחלוטין. ישנם יחסי גומלין חשובים בין הפורושה(העצמיות)-הפרקריטי(ההוויה)- והצי'טה(citta-תודעה).

היוגי המפורסם ט.ק.וו.דסיקשר (בנו של המאסטר קרישנמצ'ריה) טוען שאחד הרעיונות החשובים ביוגה סוטרה של פטנג'לי נוגע לדרך שבה אנו תופשים את הדברים,והוא מסביר מדוע אנו תמיד נקלעים לקשיים בחיינו.אם אנחנו יודעים לייצור בעיות כאלה,נוכל גם ללמוד כיצד להשתחרר מהן.

כיצד פועלת התפישה שלנו?

 פעמיים רבות אנו משוכנעים שהבנו סיטואציה מסוימת בצורה "נכונה",ואז אנו פועלים לפי תפישה זו.עם זאת,בפועל מתברר שהשלינו את עצמנו,ולכן הפעולות שעשינו עלולות לגרום צרות לנו או לאחרים.בעייתי באותה מידה הוא המצב שבו אנו מפקפקים בהבנה שלנו כשהיא בעצם נכונה,ולכן איננו נוקטים שום פעולה אל אף שהפעולה שלנו עשויה להועיל במקרה זה.

היוגה סוטרה משתמשת במושג אווידיה כדי לתאר את שני הקצוות האלה של טווח החוויה.הפירוש המילולי של אווידיה הוא "הבנה מוטעית",והיא מתארת תפישה שגויה או חוסר הבנה.אווידיה גורמת לבלבול בין הגס לעדין.ההפך מאווידיה היא וידיה-"הבנה נכונה".

לא קל לקלוט את האווידיה בתוכנו. קל יותר לזהות את מאפייני הענפים של האווידיה.

הענף הראשון של אווידיה הוא מה שאנו מכנים "אגו"(אסמיטה)-הוא דוחף אותנו למחשבות כמו "אני חייב להיות טוב יותר מאחרים","אני הטוב ביותר" וכו'.

הענף השני של האווידיה מתבטא בהצבת דרישות (ראגה)-אנו רוצים משהו היום מכיוון שהוא היה נעים לנו אתמול,לא מפני שאנו ממש צריכים אותו היום("אני רוצה את המאכל ההוא..",אני רוצה להיות עם האדם ההוא..").אנו רוצים דברים שאין לנו.אנו רוצים לשמור את מה שהתבקשנו לתת.זוהי ראגה.

הענף השלישי של אווידיה הוא דחייה (דוושה)-הייתה לנו חוויה קשה ואנחנו חוששים לחוות אותה שוב,לכן אנו דוחים אנשים,מחשבות ואת הסביבה הקשורים לאותה חוויה,בהנחה שהם שוב יובילו אותנו לכאב.דוושה גם גורמת לנו לדחות דברים שאנחנו לא מכירים.

הענף הרביעי הוא פחד (אבהיניוושה)-אנו חשים לא בטוחים,חווים ספקות לגבי מיקומינו בחיים, אנו פוחדים שאנשים ישפטו אותנו לשלילה. אנו לא רוצים להזדקן וכו'…

ארבעת ענפים אלה של אווידיה,ביחד או לחוד,מערפלים את תפישתנו.

מטרת היוגה היא להפחית את שכבת האווידיה כדי שנפעל בצורה נכונה.

העצמיות (purusha )היא ללא שינוי ולחלוטין בלתי מהולה.ע"פ היוגים ,העצמיות היא מושא ההתנסות היחיד בעל ערך-והוא הערך העליון."העצמיות היא המציאות היחידה שנותרת,לאחר שהיתר נשחק ומתבטל מכוחו של הזמן"(ג'ורג' פוירשטין).הבהגבדגיטה מוסיפה-"הוא לעולם אינו נולד או מת.הוא לא התהווה ולא יתהווה.הראשון הזה הוא לא נולד,הוא נצחי ואינסופי.הוא לא נשחט,כשהגוף נשחט".

הפורושה יכולה לתפוס את השינוי התמידי של הדברים,מכיוון שהיא עצמה אינה ניתנת לשינוי.

אך גם הפורושה עצמה עטופה באותו מעטה של אווידה המכסה את התודעה.

הפורושה היא החלק בנו שיש לו יכולת ראייה ותפישה אמיתית.

"התנודות של התודעה ידועות תמיד ל'עליון' שלה-העצמיות,שהיא בלא השתנות".(פטנג'לי )

ההוויה,טבע (prakriti) הוא הנראה והעצמיות היא הרואה.

הוא נתון לשינוי תמידי וכולל את כל מה שהוא חומר-כולל התודעה,המחשבות,הרגשות והזיכרונות שלנו

בהוויה נע החומר בשלושה מצבי אנרגיה:

סטווה(sattva)-טוהר,לובן,קלילות,ניקיון,שקט נפשי

ראג'אס(rajas)-פעלתנות,אודם,אי-שקט,תנועה,אי-סדר,כעס.

טאמאס(tamas)-יציבות,כהות,ריקבון,עצלות,לכלוך,אדישות,בערות.

ההוויה נמצאת כל הזמן בהשתנות מתמדת ונעה בין המצבים האלו ובין גוני המיזוג שלהם.

ההוויה אינה רק ישות מכנית,אלא היא כוללת בתוכה את התודעה-citta,וכך נוצרות נקודות החיבור בין שני הקטבים-הפורושה והפרקריטי.

"לנראה תכונות של בהירות,תנועה ויציבות-הוא עשוי מהיסודות ומהחושים,ומטרתו הנאות העולם והשתחררות".( פטנג'לי).

התודעה ((citta היא הבמה עליה מתרחשת הדרמה של החיים. הצ'יטה אינה ישות בפני עצמה אלא חלק מהטבע,מההוויה. דרך השימוש בתודעה אנו קולטים את ההוויה ויכולים גם לקלוט את העצמיות.

הצ'יטה מגלה את ההוויה-את העולם-ולאט לאט מגלה לא רק את ההנאות אלא אף את הסבל,את ההשתנות הבלתי פוסקת.כאשר היא מואסת בעולם,היא מחפשת אפיקים חדשים,שלא יישחקו,ולבסוף היא מפנה את מבטה אל עבר העצמיות.כל היוגה-סוטרה היא שרטוט מפה עבור תודעה החפצה להיפגש עם העצמיות,הנשמה.

התודעה בנויה מחלקים נוספים:

מנאס(manas)-לפי הכתבים זה החלק בתודעה שאחראי למחשבות ולרגשות.

בודהי(buddhi)-האינטליגנציה הגבוהה והבהירה שבתודעה.ההבנה.

בנוסף,פעילים בתודעה עצמה גורמים אחדים:

סמסקרה(samskara)-הטבעה.משקע בתודעה הנוצר מכל פגישה עם המציאות הסובבת אותנו מיום לידתנו.כל מגע עם ההוויה מוטבע בתוכנו.כאשר משהו במציאות נוגע בנו ומעורר זיכרון עמוק,עולה הטבעה זו לסף הכרתנו ומעצבת תגובה.

וסאנאס(vasanas)-רשמים.אלו הן נטיות אופי שמשפיעות אף הן על ההתייחסות להוויה.ניתן להתייחס אליהן כאל תכונות גנטיות.

נירודה(nirodha)-הגבלה.

קאיבליה(kaivalya)-ראייה בלבדית ומתמשכת של העצמיות.בסוף מסע רוחני נוצרת מציאות,שאין ממנה נסיגה,מציאות של ראייה בלעדית.

"יוגה היא ההגבלה של תנודות התודעה".( פטנג'לי).

השאלה שעולה היא –מדוע בכלל אנו מתחילים במסע הזה? התשובה היא שאנו חשים שלא תמיד אנו עושים את מה שעשוי להיות הדבר הטוב ביותר בשבילנו או בשביל אחרים,מכיוון שאנו מבחינים שהרבה פעמים איננו מזהים דברים מסביבנו ובתוכנו בצורה בהירה מספיק.ומדוע זה קורה? מכיוון שמעטההאווידה מערפל את התפיסות שלנו.אנחנו יכולים בכל רגע נתון להיות צודקים או טועים בהערכתנו את המצב,אך איננו יכולים לדעת זאת באותו רגע.אם נקודת המבט שלנו על מצב כלשהו היא מוטעית,זה אומר שקיימת אווידה ושהפעולה הבאה שלנו תהיה מעורפלת על ידה.כך אווידה משפיעה על הפעולה שלנו וגם על תוצאותיה,שעמן נצטרך להתמודד במוקדם או מאוחר.

האווידה מתבטאת בארבע דרכים:

אסמיטה-האגו: "אני צודק","אני עצוב" וכ'.

ראגה-הרצון .התשוקה שיהיה לנו משהו,בין אם אנו צריכים אותו ובין אם לא.

דוושה-דחייה: מתבטאת בדחייה של דברים וברגשות של שנאה.

אבהיניוושה-פחד: בעקבות פחדנו מהמוות נאחזים בחיים בכל כוחנו.

המטרה העיקרית בתרגול היוגה היא להפחית את האווידה,כך שבהדרגה תוכל ההבנה לעלות אל פני השטח.

אווידה משתנה על פי הצורה שבה היא מתגלית: לפעמים היא תתגלה כחרדה,במקרים אחרים כדחייה,היקשרות,תאבת בצע וכ'.ארבעת ההיבטים של אווידה לא תמיד נוכחים ביחס שווה,אף על פי שבאופן רגיל כל ההרבעה תמיד נמצאים שם,בד"כ היבט אחד או שניים הם דומיננטים והאחרים מסתתרים מאחורי הקלעים.כמה ימים של תרגול יוגה והתבוננות יכולים לעזור לזמן קצר,אך התועלת לא תימשך לנצח.עלינו להניח לבנה על לבנה,זהו תהליך הדרגתי.עלינו לעסוק בתרגולים אלה בקביעות,מכיוון שלמרות שהיום הגענו רחוק יותר מאתמול,מחר אנו עלולים להידרדר צעד אחד אחורה. לעולם אל לנו לשבת בחיבוק ידיים ולשקוע בשביעות רצון עצמית כאשר נראה לנו שאנו משוחררים מהאווידה.מכיוון שיש כל כך הרבה רמות של אווידה עלינו להישאר דרוכים וערניים בזמן הפעולות שלנו ולהמשיך במאמצינו להפחית את השפעת האווידה עלינו.אנחנו נדרשים להיות פעילים באופן קבוע עד שהזרעים של אווידה יישרפו ולא יוכלו לנבוט עוד.כל זמן שנמצא שם הזרע,איננו יכולים לדעת אף פעם אם הוא יצמח או לא.תרגול היוגה עוזר לכך שזרעים אלה לא ינבטו ויגדלו מחדש.

כל פעולה שנובעת מאווידה תמיד מובילה לצורה זו או אחרת של דוהקהה(סבל,צרות,חולי,מוגבלות).לעיתים קרובות מאוד קורה שאנחנו לא רואים את האווידה שלנו בצורה של אנוכיות,תשוקה,שנאה או פחד,אלא יכולים לתפוש רק את התוצאה,את הדוהקהה.

בפעולה שנובעת מתודעה בהירה לא יכולה להסתתר דוהקהה כלשהי. דוהקהה יכולה לעלות אפילו מתוך המאמץ שלנו להתקדם בדרך היוגה.כאשר אנו רואים משהו שהיינו רוצים בו,עדיין לא קיימת דוהקהה. דוהקהה מתחילה לתפוס אחיזה כאשר אנחנו לא יכולים להשיג את מה שאנו רוצים. הרבה פעמים כאשר ההרגלים שלנו מופרים אנו חווים דוהקהה.סוג זה של דוהקהה נובע מהפעולות שלנו עצמנו,שהסבו לנו תחושה של סיפוק. ומכיוון אחר-לפעמים התהליך של עזיבת מסלול ישן שהבנו שאינו טוב בשבילנו הוא כואב ויכול לגרום ל דוהקהה.ההיפרדות מההתנהגות או הדפוס שאליהם אנו רגילים יכולה להיות מאוד כואבת.

לפי היוגה סוטרה ,לתודעה שלנו יש 5 אופני פעולה שאותם אנו מכניםוריטי-תנועות:

פראמנה-תפישה ישירה דרך החושים שלנו.

ויפריאיה-הבנה לא נכונה.

ויקלפה-הכוח של הדמיון.(הכוונה היא לידע או הבנה המבוססים על רעיונות שאין להם קשר במציאות).

נידרה-שינה חסרת חלומות.

סמריטי-זיכרון.(היכולת של התודעה לאחסן חוויה או מראה).

כל היכולות האלה ,פרט לנידרה,פועלות יחד.אנחנו חווים תערובת שלהן בכל רגע של היום.פעילויות מנטאליות אלה,לא בהכרח טומנות בחובן צורה כלשהי של דוהקהה,אבל יכולות להשפיע על כמות הדוהקהה הקיימת.

היוגה מתארת שלוש איכויות של התודעה: טאמאס,ראג'אס וסאטווה-נקראות יחד גונות. הגונות כוללות 3 איכויות אלה שמיוחדות לכל מה שהוא חומר-לרבות המחשבות שלנו,הרגשות שלנו וכל טווח הפעילות המנטלית שלנו-אך לא לפורושה. התנועה של 3 הגונות יכולה גם היא לגרום לדוהקהה.

טאמאס-מתאר מצב של כבדות ואיטיות במחשבה ובקבלת החלטות.מצב זה מעלה דוהקהה.

ראג'אס-מתאר מצב של תנועה,יצריות,נמרצות,אי יציבות ומהירות מחשבה.מצב זה גם מעלה דוהקהה.

סאטווה-האיכות השלישית של התודעה שמתארת את היעדר שתי האיכויות האחרות.אין כבדות ועייפות וגם לא נמרצות וחוסר מנוחה,אלא רק בהירות ותובנה זכה,בהירה ושקופה.ממצב זה של התודעה לא עולה הדוהקהה.

שלוש איכויות אלו נתונות למחזורים משל עצמן-לפעמים אחת מהן שולטת ולפעמים אחרת.

היוגה סוטרה מציינת שאף על פי שדוהקהה יכולה להימצא בכל מקום,אנחנו לא תמיד תופשים אותה,וכנראה שיש אנשים שלעולם לא יהיו מודעים אליה כלל. הפרשנות של ויאסה ליוגה סוטרה נותנת דוגמה נהדרת לכך.נאמר שם שאבק המתיישב על העור אינו מזיק,אך אם רק חלקיק זעיר ממנו ייכנס לעין,זה יכאב מאוד. במילים אחרות: אדם המחפש בהירות נעשה רגיש מכיוון שעיניו חייבות להיות פקוחות,אפילו אם מה שהן רואות הוא לפעמים מאוד לא נעים.מי שמחפש בהירות תמיד רואה יותר סבל מאחרים.

דרך תרגול היוגה שלנו אנחנו מנסים להיות מודעים יותר לתנועות הפנימיות האלה,להפחית את המגבלות הנובעות מהן ולהימנע מהיווצרות דוהקהה עתידית.כאשר אנחנו הופכים מודעים לדוהקהה ורואים בה דבר שיש להתמודד עמו,אנחנו גם מסוגלים למצוא דרך להיפטר ממנה.לכן מודעות לדוהקהה היא הצעד הראשון להשתחררות ממנה.מעט גמישות מחשבתית  תמיד מפחיתה דוהקהה.

הקשר בין התודעה(צ'יטה) לחלק בנו שרואה(פורושה) הוא מורכב- הפורושה יכולה לראות רק באמצעות התודעה.אם התודעה צבועה ומוכתמת,התפישה תהיה צבועה ומוכתמת גם כן,והדבר ישפיע על הפורושה.

אבל אם התודעה בהירה,כוח ההתבוננות שלה יהיה במיטבו.מאחר שהפורושה מתבוננת דרך התודעה ובעזרתה,איכות ההתבוננות של הפורושה תלויה לחלוטין באיכות התודעה.מכיוון שאיננו יכולים לעבוד ישירות עם הפורושה,אנחנו מתמקדים בתודעה.בעזרת היוגה הופכת התודעה בהתמדה לשקופה יותר,כך שהפורושה מסוגלת לראות בבהירות רבה יותר ולהפוך את הראייה הזו לנגישה לנו.

לעיתים קרובות מאוד התודעה הי זו שמחליטה להיכן תופנה תשומת לבנו.היא עושה זאת מכיוון שהיא הותנתה לעשות זאת.ההתניה של התודעה,שגורמת לה לפעול באותו כיוון שוב ושוב,נקראת סמסקרה.

סמסקרה היא כלל הפעולות שלנו שמתנות אותנו להתנהג בדרך מסוימת.סמסקרה יכולה להיות חיובית או שלילית.דרך היוגה אנחנו מנסים ליצור סמסקרה חדשה וחיובית במקום לחזק את הסמסקרה הישנה שהגבילה אותנו.כאשר דפוסי ההתנהגות החדשים הופכים חזקים יותר,הדפוסים הישנים הופכים לחסרי יכולת השפעה.

אנחנו יכולים להבין בקלות רבה מהי פורושה אם נחשוב לרגע על מה שחסר בגוויה.עם המוות,הפורושה נעלמת.הגוף,המוח ואיברי החישה עדיין נוכחים,אך הם חסרי חיים,כי הפורושה איננה.אך בשביל הפורושה אין כל מוות.אנחנו יודעים שיש פורושה רק מפני שלפעמים אנחנו חווים רגעים של בהירות.הפורושה היא  העד המרכזי לכל פעולותינו.העד הוא פעיל ,אך איננו מושפע ממה שהוא רואה.מכיוון שהפורושה פועלת דרך הצ'יטה(התודעה),היא יכולה לראות רק כאשר התודעה בהירה.

ע"י הבנה עמוקה של הבעיות והבלבול אנו יכולים להתקדם לכיוון הבהירות.

אם קיימת בהירות אמיתית ,אנחנו חווים שקט ושלום בתוכנו.אם ישנה רק בהירות אינטלקטואלית,ייתכן שנהיה שמחים למשך רגע או שניים,אך תחושה זו לא תימשך. המטרה שלנו היא השתחררות מדוהקהה,ממצוקה ומסבל. כדי שזה יקרה אנחנו חייבים להכיר בדוהקהה,אנחנו חייבים לדעת שהיא מתעוררת בעקבות הבנה לא נכונה מתוך אווידיה ,ואנחנו חייבים להכיר בכך שאנחנו יכולים להימנע ממנה. המטרה שלנו בתרגול היוגה היא לגרום לשינוי באיכותה של התודעה,כדי שנוכל לתפוש יותר דרך הפורושה.היוגה מנסה להשפיע על התודעה כך שהפורושה שלנו תוכל לפעול ללא הפרעות.

שלושת הגופים:

האורגניזם האנושי מורכב מחלקים שונים ונבדלים זה מזה,הקשורים זה עם זה באופן בלתי ניתן להפרדה פחות או יותר.

שטולה-הגוף הפיזי הגס

שוקשמה-הגוף הדק

קרנה-הגוף הסיבתי

אלו הם שלושת השמות הניתנים לגופים השונים של הנשמה הטהורה.

-הגוף הפיזי הגס מכיל חלקיקים של חומר הלוקחים מן האדמה או מהמישור הפיסי. הגוף הפיסי מורכב מחמישה יסודות-אדמה,מים,אוויר,אש וחלל. גוף זה נקרא "דהה" בסנסקריט,הואיל   והוא מתבלה בעת הזקנה ויש לו מספר שלבי קיום שהם: הלידה,הגידול,השינוי,ההתבלות והמיתה.

-הגוף הדק או האסטראלי עשוי מתשעה עשר יסודות, שהם: 5 אברי פעולה: ידיים,רגלים,פה,אברי המין,פי טבעת. 5 אווירים חיוניים:פראנה,אפאנה,סאמנה,אודאנה,ויאנה. 5 איברי מידע: עיניים,לשון,עור,אוזניים,אף. ו 4 כלים פנימיים הקרויים: תודעה,שכל,תת-מודע,האני. בגוף זה בא לידי ביטוי טבעו הריגושי של האדם.גוף זה הו האמצעי להתנסות בהנאה ובכאב.הוא מתפורר רק כאשר האדם מגיע לשחרורו הגמור שבו הוא נעשה אחד עם אלוהים,(לפי הכתובים זה השלב השביעי והאחרון בתוך שלבי הסמהדי,ההארה) .

-הגוף הסיבתי ידוע בתור הקרנה שרירה או גוף הזרע.

חמשת המעטים:

חמישה מעטים(קושה) מכסים את הנשמה.היא מכוסה ע"י הגוף,האוויר החיוני,התודעה,השכל והגוף    הסיבתי.

חמשת המעטים ידועים בשמות אלה:

אנמיה קושה-מעטה המזון-מעטה המזון בגוף הפיזי הגס עשוי מחמישה יסודות- אדמה,מים,אוויר,אש וחלל.

פרנמיה קושה-המעטה החיוני-המעטה החיוני עשוי מאווירים חיוניים ומחמישה אברי פעולה.

מנומיה קושה-המעטה התודעתי-המעטה התודעתי מורכב מהתודעה,התת מודע וחמשת אברי המידע הנקראים ג'ננה אינדרים בסנסקריט.

ויג'ננמיה קושה-המעטה השכלי-המעטה השכלי מורכב מן השכל והאני ופועל באמצעות חמשת אברי המידע או אברי התחושה.

אננדמיה קושה-מעטה האושר-האחרון הוא מעטה האושר,הואיל ובאמצעותו מתנסה היחיד בתוצאותיו של מעשה טוב.כאשר אנו ישנים,אנו יודעים שמחה,אושר,שלווה ונחת,אשר מושגים באמצעות המעטה הזה.

חמשת המעטים הללו מתחלקים לשלושה גופים: הפיסי,האסטראלי והסיבתי.

לגוף הפיסי ישנו מעטה אחד-מעטה המזון.

לגוף האסטראלי ישנם שלושה מעטים- החיוני,התודעתי והשכלי.

לגוף הסיבתי ישנו מעטה אחד-מעטה האושר.

במצב העירות,האדם מתפקד באמצעות הגוף הפיסי,במצב זה כל חמשת המעטים מתפקדים.

במצב חלום פועל האדם עם ארבעה מעטים-החיוני,התודעתי,השכלי ומעטה האושר.

במצב השינה העמוקה הוא מתפקד עם מעטה האושר בלבד.

הקיום,הלידה ,הגידול,השינוי,ההתבלות והמיתה הם תכונות השייכות למעטה הפיסי.

הרעב,הצמא,החום והקור הם תכונות השייכות למעטה החיוני.

החשיבה,הטלת הספק,הכעס,התשוקה,הצהלה,הדיכאון,דמיון –שווא וכו' הם תכונות השייכות למעטה התודעתי.

הבחינה וההחלטות הם תכונות השייכות למעטה השכלי.

החוויה של האושר  שייכת למעטה האושר.

מדבריו העמוקים של סואמי וישנו דיוננדה אנו יכולים לראות שישנם גופים דקים יותר של הנשמה,הפועלים בגופים שונים בתנאים נפשיים שונים.

הפילוסופיה של היוגה מלמדת שהאדם האמיתי איננו גופו,כי אם האני האלמותי,שכל בן-אנוש מודע לו עד לדרגה מסוימת לפי התפתחותו הרוחנית.האדם אינו הגוף,כי אם רק שוכן בו ומשתמש בו,בגוף,כבכלי.

כתוב ב"סרימד-בהגודגיטה" שהגוף דומה לשמלה,שהרוח לובשת אותה ופושטת אותה מזמן לזמן,כאשר השמלה הישנה מתבלה.מעטה בשרי זה הוא חיוני לגילויו של האדם בשלב מסוים זה של התפתחותו.אף-על-פי שהיוגי מקדיש תשומת לב וטרחה מרובה לגוף הפיסי,הוא עולה מעל לנקודה זו ומביא את הגוף תחת פיקוחה של התודעה,ולבסוף הוא משתמש בשניהם כאחד לשם עיסוקיו הרוחניים הסופיים והעילאיים יותר.

התודעה והגוף הם בני ברית הפועלים ומשפיעים זה על זה. אצל רובינו הגוף חזק יותר מהתודעה וכופף את רצונו עליה. לפי נוסחה זו אפשר להבין שעל ידי לימוד הפיקוח והשליטה על הגוף נוכל לאמן את התודעה,ולחשוף,בהדרגה,את טבעה האמיתי.

על מנת להגיע לפיקוח על הגוף ועל התודעה עלינו להסתייע תחילה בתרגילים פיסיים מסוימים,לאחר שהגוף נתון לפיקוח מספיק,יכולים אנו,להתחיל לאמן את התודעה.טוהר התודעה אינו אפשרי ללא טוהר הגוף,שבו היא מתפקדת ואשר ממנו היא מושפעת.ע"י אימון באסנות ופרנאימה נעשית התודעה מרוכזת בנקודה אחת,וכך אדם יכול להתקדם בזהירות בהתרכזות ובמדיטאציה. עם אימון התודעה גובר כוח הריכוז,וברגע של חסד אנו עשויים למצוא את אותה היחידה היסודית אשר ממנה נוצר כל הקיום האישי שלנו,שהיא בעצם חלק מהאינטליגנציה האחת שנעשית רבות.

ב.ק.ס. איינגאר מטיב לתאר את ההתפתחות הרוחנית של האדם בספרו "עץ היוגה": "יום או יומיים אחרי שהזרע נזרע,הוא נובט ומתפתח לשתיל.שתיל זה ידוע כדהרמנדריה…אבר הסגולה.אבר הסגולה הוא המצפון.נביטת זרע הנשמה מניבה את התפיסה הראשונה,תפיסה של מידות ומצפון,פתיחה של שער.

כשהזרע נפתח כך,צומח ממנו גבעול שהוא הצ'יטה או תודעה.הגבעול היחיד שיוצא מהזרע נחלק לענפים שונים-ענף אחד הוא העצמי הקטן,הידוע כאסמיטא.אחר הוא האגו או אהמקארה.אסמיטא הוא מודעות הפרט לקיומו.זה עדין לא אגו.זו מודעות של העצמי,של האני.אהמקרה הוא אגו-זוהי הנביטה של האסמיטא,התעוררות העצמי לפעולה.כל עוד אין העצמי פועל,זהו אסמיטא,אבל ברגע שהוא מבטא את עצמו בפעולה הוא נהפך לאהמקרה.

כשהתודעה מתפתחת היא מתפצלת לכמה ענפים:האהמקארה או האגו,הבודהי או התבונה,המנס או המינד.כששלושתם ממשיכים לגדול,מתפצלים מהם עוד ענפים-הקרמנדריה והניאננדריה.אלה אברי הפעולה והחישה הבאים במגע עם העולם החיצוני ויוצרים גלי מחשבה,תנודות,כוונות,אפנונים והתאמות.כמו עלי העץ הפוגשים את האטמוספרה,העצמי הפרטי,התבונה הפרטית והמיינד באים במגע עם העולם החיצוני ואוספים מידע שמוזן חזרה לענפים,ומשם לגבעול או לגזע המרכזי של התודעה והלאה אל זרע הנשמה.כך אברים אלה פועלים כגשר שמביא את הגוף הפנימי והגוף החיצוני במגע זה עם זה."

…אברי החישה והפעולה שלנו קיימים כדי לאסוף ידע והבנה וכדי לפתח את התבונה ואת האגו,וכך הם מזינים את העצמי ואת הזרע המקורי,הנשמה,שהיא הסיבה המכילה את מהות השלם כולו.כפי שהעץ מתפתח במסע החוצה מהזרע דרך הגבעול אל הענפים והעלים,כך במסע השיבה עליו לעבור מהעלים ועד לזרע.בתרגול אסנות אתם חשים את האנרגיה הזורמת במערכת שלכם.אתם חשים איך היא עובדת,איך היא זורמת.בעץ האנרגיה זורמת מהזרע לעלים וכשהעלים במגע עם האוויר,הם מזינים אנרגיה חזרה במסע בכיוון ההפוך,דרך הענפים והגבעול אל השורש,והשורש שב ומצמיח את העץ כדי שיוכל ללבלב וליצור פרחים ופירות."

תודה מיוחדת למורי היקר דודי מלכא, שנוטע בי השראה ורצון להמשיך לחקור, לרפא ולחדור מבעד הצללים שבי.

תודה לאל ,לבת זוגתי,למורי ולתלמידי היקרים .

מאת: דודו רווח

davidrevach1@gmail.com

בברכת תרגול פורה,מאוזן ושלם

סוף

 ביבליוגרפיה:

הרצאות פרונטאליות עם דודי מלכא ושאנדור ראמטה

ב.ק.ס איינגאר-אור על היוגה

ב.ק.ב איינגאר –עץ היוגה

ט.ק.וו. דסיקשר- לב היוגה

Shadow yoga, chaya yoga-shandor remeta

סואמי וישנו דיוננדה-ספר היוגה השלם

אורית סן גופטה- תרגום ליוגה סוטרה של פטנג'לי

הפוסט הפסיכולוגיה בראי היוגה הופיע ראשון בדודו רווח - דרך היוגה

גם במאמר זה  אנסה להביא פרשנות והבהרה מניסיוני בקליניקה ובשיעורים לדבריהם של ד"ר  קן דיכטוואלד ,ד"ר ויליאם שוץ,ד"ר רוברט אורנשטיין,ד"ר גיל זולברג , ב.ק.ס איינגאר ודר' אלכסנדר לואן ,ואת החשיבות הרבה של עבודתם ומחקריהם למטפל התנועתי.

כפות הרגליים:

"לכפות הרגליים נודעת חשיבות פסיכולוגית עליונה משום שהן המגע עם המציאות,עם הקרקע ועם כוח המשיכה.באופן פיסי,חוסר איזון של כפות הרגליים פוגע באיזון המיבנה כולו" (ויליאם שוץ).

מבנה כף הרגל ומגוון המפרקים הקשורים אליה מאפשרים את נשיאת משקל הגוף תוך שילוב אופטימאלי של יציבות עם תנועה.מבנה תקין מאפשר לשאת משקל זה תוך הוצאת אנרגיה מינימאלית ממערכת השרירים. עצמות כף הרגל מחולקות לשלושה חלקים:

1. שבע עצמות פיסת שורש כף הרגל.
2. חמישה מסרקי כף הרגל.
3. ארבע-עשר גלילי האצבעות.

המבנה האנטומי של כף הרגל יוצר 2 קשתות:קשת אורכית,קשת רוחבית. בטווח הנורמאלי לקשתות אלה יש חשיבות רבה מבחינת היציבה,והן מאפשרות שילוב של חוזק ויציבות עם גמישות וקפיציות.קשתות נמוכות או גבוהות מהנורמה הן ליקוי העלול להשפיע לרעה על יציבתו הכללית של האדם.

כפות רגליים בריאות ופתוחות מאופיינות בשלושה בסיסים,שיוצרים שלושה נקודות מגע עם הקרקע ובנוסף קשת פנים-רגלית תקינה.

לבעלי כפות רגליים שטוחות(פלטפוס) נמצא נקודת מגע אחת בין הרגל לקרקע.לבעלי קשת פנים-רגלית מוגזמת (אולפוס) נמצא שתי נקודת מגע עם הקרקע.

מיבנה כפות הרגליים מרמז על מידת היציבות והקרקוע של האדם מבחינה פיסית ומבחינה רגשית.

בנוסף,מדע היוגה מלמד אותנו שכל תנועה בגוף,גם הקטנה ביותר,תמיד מתחילה בכפות הרגליים.

כפות רגליים שטוחות:

כפות רגליים שטוחות או בשמם המוכר יותר-פלטפוס,מצביעות על צורת התייחסות לא מאוזנת ומקורקעת במובן הפיסי והפסיכולוגי.אדם בעל פתולוגיה יתקשה מאוד להעמיק שורשים בסביבתו.אדם כזה עשוי להיות מונע מכוח צורך אובססיבי להימצא בתנועה מתמדת,מבחינה פיסית,פסיכולוגית ומבחינה רגשית.בגלל חוסר האלסטיות של מבנה כף רגל שטוחה,האדם עלול לסבול בבגרותו מיציבה לקויה,שרירים אחוריים קצרים וכאבי גב כרוניים.

כפות רגליים תופסות:

אצל אנשים בעלי כפות רגליים תופסות (אופייני מאוד לאנשים הסובלים מאולפוס) אנו נבחין שאצבעות כף הרגל מכופפות כלפי פנים. במצבי מתח אנשים כאלה ידווחו על כאבים והתקשחות בקשת כף הרגל.התקשחות זאת,במצבה הכרוני עלולה לגרום לתגובות שרשרת במפרקים עליונים (ברך-אגן-עמוד שידרה-כתף-מרפק-שורש כף היד).לרוב המתח בכפות הרגליים מתקשר למשבר רגשי לא פתור,הנוגע לאפשרות של תנועה או בריחה שלא מומשה.במצב הכרוני המטפל התנועתי יבחין שלאנשים הלוקים בפתולוגיה זאת יש ירכיים מפותחות מדי,שריריים אחוריים קצרים ומכווצים ובמקביל גם צורך מודגש בשליטה-עצמית כדי לפצות על היעדר יציבות זורמת ומגע תקין עם הקרקע.

המשקל על העקבים:

"כאשר משקל הגוף נמצא ישר על העקבים,אפשר לערער בקלות את תנוחת העמידה על-ידי דחיפה קלה אחורה"(אלכסנדר לואן).

אדם בעל יציבה המעבירה את המשקל לעקבים יתקשה להישאר יציב ומקורקע.בכדי לשמור על שיווי משקלו הפיסי,הפסיכולוגי והרגשי הוא עשוי להגיב בפיתוח עמדה כרונית של החלטיות ושליטה.בגלל חוסר האוטנטיות של שליטה זאת הוא עלול לחוש פחד,חרדה ואי יציבות.אדם כזה יחפש את המוכר וימנע ממצבים חדשים וספונטניות.כאשר מצב זה הופך לכרוני האדם עלול לסבול משרירי חזה מכווצים,כיב קיבה כרוני,אגו וגב תחתון נוקשים ומכווצים.

המשקל על הבהונות:

אדם בעל יציבה המעבירה את המשקל לבהונות מתקשים ליצור מגע עם כוחות האדמה והקרקוע,פיסית,פסיכולוגית או רגשית.אנשים כאלה בד"כ יתברכו בכישרונות אמנותיים ודמיון מפותח.אנשים בעלי יציבה זאת עלולים לסבול מכאבי בברכיים,סטגנציות בעמוד השדרה וכאבי גב כרוניים.בנוסף,בגלל תכונות נלוות כגון פיזור נפש וחוסר ריכוז הם עלולים לסבול מנקעים חוזרים.

כפות רגליים נוקשות ("רגלי עופרת"):

אנשים הסובלים מכפות רגליים נוקשות וחסרות גמישות באופן כרוני הם ההיפך הגמור לבני אדם המעבירים משקל לבהונות.אנשים אלה נרתעים מחוסר יציבות ו"ריחוף".הם בעלי צורך עז בקרקוע,יציבות וידיעת מקומם בעולם.הם מאוד יתקשו  בזמן שינוי ותנועה ויסלדו מהפתעות.אך מכיוון שחיי האדם מלאים בהפתעות ושינויים לא מתוכננים הם עלולים לפתח פחד וחרדה כרוניים.איבוד השליטה גורם לכפות רגליהם להתקשות עוד יותר-מצב שיגרום להם לבחור בחוסר פעולה וקיפאון. חוסר התנועה יגרום סטגנציות והתנוונות בכל מערך הגוף,בתפיסה הפסיכולוגית ובעולמם הרגשי.

במאמר זה,השני בסדרה,הצגתי כמה מן הפתולוגיות הנפוצות במבנה כף הרגל ואת ההשפעות הגופניות,הרגשיות והפסיכולוגיות שהן יוצרות.

שיטות ריפוי כגון רפלקסולוגיה,שיאצו וסגנונות תנועה כגון ט'אי-צי' ,צי'-קונג, אייקידו, מחול,תנועה טיפולית ויוגה עוזרות למתרגל לשנות את מבנה כף הרגל ,ובכך לשנות את תפיסתו הרגשית והפסיכולוגית של האדם ביחס לשליטה,שינויים,יציבות,תנועה וקרקוע.במהלך עבודתי בקליניקה ובשיעורים נוכחתי פעמים רבות,שמבנה ותנועת כף הרגל,שלרוב נתפשת ע"י בני אדם כירושה גנטית שלא נתינת לשינוי,משתנה ומתעצבת עם טיפול ותרגול נכון ותואם.אוכל להעיד על עצמי שעד לפני 10 שנים סבלתי מכפות רגליים תופסות,אצבעות כף רגלי היו מכונסות פנימה בנוקשות והתנועה בכפות רגלי הייתה מינימאלית ומוגבלת.היום אני מבין שמבנה זה נבע מקונפליקט לא פתור בצעירותי ומערכת הישרדות פנימית רגישה ופעילה מדי.בעזרת תרגולי היוגה והתנועה הטיפולית הסדירים,מצב זה השתנה ללא הכר.כפות רגלי עם הזמן למדו לבטוח,להתרכך ולהרפות ובתקווה גם נפשי ותודעתי.

"ברגע שגילית איזו מכפות הרגליים היא הכף הימנית,כבר אין לך הרבה התלבטויות בקשר למי מהן היא הכף השמאלית.ואז נותרת רק הבעיה באיזו מהן להתחיל לצעוד…" (א.א. מילאן)

ביבליוגרפיה:

גופנפש/ ד"ר קן דיכטוואלד

יציבה ותנועה/ד"ר גיל זולברג

אור על החיים/ב.ק.ס איינגאר

הפוסט פלג גוף תחתון כראי למהות פנימית הופיע ראשון בדודו רווח - דרך היוגה

גם במאמר זה  הנסה להביא פרשנות והבהרה מניסיוני בקליניקה ובשיעורים לדבריהם של ד"ר  קן דיכטוואלד ,ד"ר ויליאם שוץ,ד"ר רוברט אורנשטיין,ד"ר גיל זולברג , ב.ק.ס איינגאר,שאנדור ראמטה,ד"ר דיויד בואדלה, מר אוסקר איצ'אזו ,ד"ר וילהלם רייך וד"ר אלכסנדר לואן ,ואת החשיבות הרבה של עבודתם ומחקריהם למטפל התנועתי.

 חלל החזה: 

חלל החזה מתפשט מהסרעפת כלפי מעלה עד לעצמות הבריח. הוא מכיל את בית החזה ותכולתו,הגב העליון,הזרועות וכפות הידיים.

החזה:

אחד התפקידים החשובים של החזה,בתפיסת הטיפול התנועתי, הוא לעבד את הרגשות הזורמים כלפי מעלה מהבטן דרך הסרעפת ולהעניק מיקוד,תרגום, להט והקשר בין אישי לרגשות אלה.

לדברי ד"ר קן דיכטוואלד:"הרגשות הנוצרים בקרביים זורמים דרך הגופנפש בניסיון לתת לעצמם ביטוי ופורקן.באין הפרעה,רבים מרגשות אלה יעברו דרך החזה,שם ישנו צורה בגין תכונותיו של האזור הזה,בחזה כאילו מקבלים הרגשות הגולמיים והעירומים "לבוש",כאשר הם מתכוננים להציג עצמם בפרהסיה".

בחזה מוגברים הרגשות על ידי הכוח והדחף של הריאות,מומרצים בלהטו וחיוניותו של הלב,ומעודדים הלאה על ידי אמצעי הביטוי של הזרועות והפנים."

מכאן אנו מבינים שהחזה אחראי על מיזוג הרמוני בין הרגשות,המחשבות, התגובות והתבטאויות של ההיבטים השונים של ההוויה האנושית.

מדע היוגה מלמד אותנו שכל תנועה נוצרת בבסיסה בכף הרגל(אלמנט מים ע"פ האירוודה) ,מטפסת במעלה הברכיים (אלמנט האדמה בראי האירוודה),מטפסת אלאה לאזור האגן והבטן שם היא מקבלת התגבשות ומרכוז (אלמנט האוויר בראי האירוודה),משם מטפסת,מתמרת ועוברת בחזה והכתפיים(אלמנט אש בראי האירוודה) אל הזרועות,הידיים והראש (אלמנט החלל בראי האירוודה)-שם היא מקבלת ביטוי וצורה חיצונית.(לפרוט בנושא ראה מאמר המסע פנימה-האתה יוגה).בנוסף,אל לנו לשכוח את פעולת הראות והשפעתה הפסיכו-פיזית על האדם (ראה מאמר נשימה יוגית-פראנאימה).

מתוך כל הכתוב אפשר להבין שאזור החזה הוא צומת מרכזית מאוד בגופנפש של האדם ומטבע הדברים נוטה לעצב את עצמו בדרכים המשקפות את הסגנון שבו הפרט מתמודד עם מרכיבים אלה של חייו.באזור זה אפשר לפתח חסימות אנרגיה בדרכים רבות,שונות ומגוונות,במאמר זה הביא שתי סוגים כלליים,שמתארים את שתי קצותיו של רצף הסטגנציה, שלתוכם אפשר לסווג חסימות אלה.

כיווץ חזה:

במנח יציבה זה אפשר להבחין בראש ובראשונה במצג חזה צר ושברירי.החולשה בשרירים כמעט ולא מאפשרת זרימה של רגשות ושל אנרגיה דרך אזור זה.אדם המכווץ את החזה יראה ויחוש כאילו הוא כל הזמן נושף,וגופו ילבש צורה שמוטה. קיים מתח שרירי כרוני עמוק,שבדרך כלל מזוהה עם חסימה בזרימת האנרגיה העולה מהבטן ומהסרעפת.

כל טראומה שהאדם חווה במהלך חייו מלווה בבסיסה בכיווץ בית החזה והפסקה או שינוי בנשימה,מצב זה של כיווץ עלול להתקבע ולגרום לתגובות שרשרת נפשיות של חרדה ופחד, לתגובות שרשרת  קינזיולוגיות בכל מערך השלד והיציבה, ולתגובות פיזיולוגיות כגון:פגיעה במערכת הדם וחמצון התאים שנובעות  מירידה בצריכת החמצן בהמשך לתהליך נשימתי מוגבל ולקוי.מבחינה נפשית,רגשית והתנהגותית האדם יתלונן על חוסר אנרגיה,חוסר להט וחיוניות. פעולותיו יהיו יותר סבילות מאשר אסרטיביות,רגשותיו יטו לדיכאון והוא עלול לסבול מתחושה מתמדת של פחד ונחיתות.כמו כן יטה אותו אדם לסבול ממחושים רבים המרוכזים בחזה,כמו התקררויות כרוניות,קצרת,אסטמה,בעיות בעור(בראי הרפואה הסינית חולשה וסטגנציה בריאות ובמעי הגס תבוא לידי ביטוי,בין השאר,גם בעור),כאבים בחזה ובנוסף בעיות במערכת העיכול וההפרשה מפאת הקשר שבין חולשת הריאות,ובעיקר תהליך הנשיפה שמתקצר ומופרע בגלל חולשת השרירים סביב בית החזה, למעי הגס ותהליך ניקוי הפסולת מהגוף.

לאדם בעל חזה מכווץ, הצירוף בין פחד כרוני עצור ועמדת התגוננות,לבין התחושה המתמדת של מעט מדי אוויר ואנרגיית חיים,עלול להכניסו למצבי מצוקה וייאוש חוזרים ונשנים.

מניסיוני בקליניקה ובשיעורים,ברוב המקרים,מצב זה של כיווץ חזה הוא מצב הפיך לחלוטין, ובעזרת טכניקות מתאימות מעולם היוגה,הטיפול התנועתי השיאצו וההתמקדות אפשר להקנות לאזור זה מנח חדש,פתוח והרמוני בתרגול יומי ,ממוקד ומאוזן.

הרחבת החזה:

במנח יציבה זה אפשר להבחין בראש ובראשונה במצג חזה מפותח יתר על המידה.

מיבנה זה מעודד טעינה מוגזמת של אנרגיה וריגוש לתוך איזור החזה על חשבון איזור מסוים אחר בגופנפש.הרבה פעמים נוכל לראות חזות של חזה מפותח ויציב שנשען על אגן מוטה אחורה ורגליים דקות וחלשות.תגובת שרשרת ידועה ונפוצה היא הבלטת הבטן החוצה וקיעור הגב התחתון בכדי ליצור חזות של חזה בולט,תקיף ויציב.תגובת שרשרת זאת גורמת שינוי בחלוקת העומסים בין הרגליים,האגן ועמוד השדרה,עיוות שגורם להפרעה במנח הגולגולת,השכמות,חגורת הכתפיים והזרועות.בנוסף יש יציאה בוטה ממרכז אנך מרכז הכובד שגורמת לבעיות יציבה נוספות ואיבוד שיווי משקל.

מבחינת חילוף החומרים הפנימי נוצר עיוות נוסף,כאשר קימור של עמוד השדרה באזור חוליה T9 יוצר דחיסה לא רצויה של בלוטת יותרת הכליה(שממוקמת על המשטח העליון בכל כליה),דחיסה זו גורמת להפרשה לא מאוזנת של מספר חומרים חיוניים בהם:

אדרנלין (קרוי גם אפיניפרין ) המגביר את קצב פעימות הלב, גורם לעלייה ברמת הסוכר בדם, להרחבת כלי הדם המובילים דם  אל שרירים מסוימים, לכיווץ כלי דם המובילים דם לעור ולמעיים ולפעולות נוספות.ונוראדרנלין המרחיב את כלי הדם.שניהם מוליכים עצביים שמופרשים בגוף במצב של סטרס,סכנה ולחץ נפשי ומכינים את הגוף למצב של "הילחם או ברח".כאשר מוליכים עצביים אלה מופרשים תדיר,בגלל מנח יציבתי מסוים,הגוף נמצא בעוררות גבוהה,בחוסר שקט ובחילוף חומרים לא מאוזן. הפעלת יתר של תגובת "הילחם או ברח" נחשבת לאחד הגורמים האפשריים להתפתחות דחק-כרוני (Chronic Stress),ולמחלות הנלוות אליו כגון:  אולקוס,  סוכרת, יתר לחץ דם ומחלות לב שונות.בנוסף ,מצב זה גורם למתח קיצוני בבטן והתקשחות הסרעפת,ועל ידי כך חוסמת את הקשר של האדם עם המעי ועם הרגשות השוכנים שם.

ולדברי ד"ר קן דיכטוואלד-"מנח יציבתי זה משדר החוצה תוקפנות ועצמאות יתרה,כמו אומר "אני בסדר,אני יכול לדאוג לעצמי,אתם לא נוגעים לי."למעשה נראה שלמרחיב החזה קשה לקבל אנרגיה מאחרים באותה מידה שקשה למכווץ החזה להעניק אותה.אני חושב שהסיבה נעוצה בכך,שלפני שאפשר לקבל אנרגיה מאחרים,יש להנמיך חלק מה"חזית" כדי לאפשר לה להיכנס-דבר שהאדם מרחיב החזה מתקשה לעיתים קרובות לעשות."

ולדברי elsworth f.baker :"בעוד שמכווץ החזה יטה לסבול מדיכאון וממצוקה נפשית בגלל איזור החזה התת-מפותח שלו,מרחיב החזה יסבול מבעיות כמו דאגנות כרונית,עודף מתח,יתר לחץ דם,וייתכן מנטיה לשחפת ולמחלות לב."

הגב העליון:

הגב העליון מקביל למקטע בעמוד השדרה המכיל את 12 חוליות החזה או הגב ((T1-T12.חלק זה כלול למעשה בתוך חגורת הכתפיים היורדת לתחתית עצמות השכם.

ע"פ תורת האנרגיה של רייך,הביו-אנרגיה והגשטלט,השרירים המקיפים אזור זה עוצרים כעס.מצב השרירים ומסילות העצבים של עומד השדרה עשוי להשפיע באופן ישיר על בריאותם ורווחתם של כל חלקי הגוף ותפקודיו.הרפואה הכירופרקטית מתמקדת בשיפור תפקוד ואיזון עמוד השדרה בכדי להטיב עם הגוף כולו.מדע זה מלמד אותנו שכל חוליה משפיעה על אזור אחר בגוף ועל איבר אחר מבחינה עצבית,תפקודית ואנרגטית.זה המקום לתאר איך כל חוליה במקטע של הגב העליון(T1-T12) משפיעה על אברי הגוף השונים:

T1- משפיעה על הזרועות, המפרקים וכפות הידיים, הושט והקנה.פתולוגיות נפוצות: אסטמה,   שיעול, קשיי נשימה, כאבים באמות ובכפות הידיים.

T2- משפיעה על הלב, כולל שסתומים, מעטפת הלב ועורקים כליליים.פתולוגיות נפוצות: בעיות לב וחזה מסוימות.

T3- משפיעה על הריאות, קרום הריאות, הסמפונות, חזה ושדיים.פתולוגיות נפוצות: ברונכיטיס, דלקת בקרום הריאה, דלקת ריאות, גודש באף.

T4- משפיעה על כיס המרה וצינור המרה.פתולוגיות נפוצות: בעיות בכיס מרה, שלבקת, צהבת.

T5- משפעה על הכבד, מקלעת השמש והדם.פתולוגיות נפוצות: בעיות כבד, חום, לחץ דם נמוך, ליקויים בזרימת הדם, דלקת פרקים.

T6- משפיעה על הקיבה.פתולוגיות נפוצות: בעיות קיבה, קיבה רגישה, צרבת.

T7- משפיעה על הלבלב והתריסריון.פתולוגיות נפוצות: כיב קיבה, דלקת קיבה.

T8- משפיעה על הטחול.פתולוגיות נפוצות: שיהוקים, התנגדות נמוכה למחלות.

T9- משפיעה על בלוטת יותרת הכליה.פתולוגיות נפוצות: אלרגיות, חוסר שקט, חרלת (פריחה עורית).

T10- משפיעה על הכליות.פתולוגיות נפוצות: בעיות בכליות, עייפות כרונית, דלקת בכליה, דלקת אגן הכליה.

T11- משפיעה על הכליות, מוביל השתן.פתולוגיות נפוצות: בעיות עור, אקנה, אקזמה.

T12- משפיעה על המעי הדק.פתולוגיות נפוצות: גזים, ראומטיזם (כאבים במפרקים ובשרירים).

מכאן אנו מבינים שמבנה ותפקוד עמוד השדרה מהווה מדד למצבו של הגופנפש.עמוד השדרה הוא "עמוד התווך" של הגופנפש.

רבים מהרגשות החסומים,האנרגיה הקטועה,התבטאויות נבלמות,קונפליקטים לא פתורים ופעולות שהוגבלו יוצרות מטען אנרגטי שמאוחסן לאורך עמוד השדרה.ככל שרגשות אלה ממשיכים להצטבר בשרירים אלה-נוצר גודש,ואותם רגשות ותחושות הופכים לכעס…ואחר כך לחימה.חימה זו בהיעדר ביטוי (מילולי,רגשי או תנועתי) תתורגם לשנאה ומרירות.במצב זה האדם מתחיל לאבד שליטה על הגופנפש שלו ומתחיל להיות מנוהל ע"י אותם רגשות ותחושות לא פתורים.

אנשים רבים סובלים מכאבים באזור זה,כאבים אלה יכולים לנבוע מהמון סיבות ,בהן: פתולוגיה בחגורת הכתפיים או השכמות,שרירים קצרים בצידי עמוד השדרה,פתולוגיה במבנה חוליות עמוד השדרה,יציבה לקויה,נשימה לקויה ועוד. אך מניסיוני בקליניקה רוב התלונות על כאבי גב עליון לא נובעות מפתולוגיה פיזית כלשהי אלא ממצבור של רגשות, תחושות וקונפליקטים לא פתורים שיוצרים מתח כרוני בחוגרת הכתפיים ובגב.האדם,בדרכו לריפוי צריך ללמוד להרפות מעט את האחיזה בדברים ולשחרר מעט את הדריכות הפסיכוסומאטית.לפתח את הערוץ התקשורתי עם הסובבים ולא לצאת מנקודת הנחה שתמיד האנשים הסובבים אותו יודעים בוודאות מה הוא מרגיש, צריך ומה יטיב עימו,האדם צריך לדבר את הכאב ואת הקונפליקט במסגרת מובנה של טיפול תנועתי  או /ו טיפול פסיכולוגי בשביל לחדור לשורש הבעיה ולתקנה.

במאמר קצר זה דנו במבנה בית החזה והגב העליון ותפקידם במבנה הגוף-נפש. מניסיוני בקליניקה ומניסיוני האישי,מתחים רבים מצטברים בבית החזה ובגב העליון – מתחים אלה עלולים לגרום לכיווץ וכאב.לרוב בעזרת תנועה טבעית ומנוחה מתחים אלה מתפוגגים,אך לעיתיים בעקבות סגנון חיים לא מאוזן,תזונה לא נכונה,דפוסי נשימה לקויה ויציבה לא מאוזנת המתח הופך להיות כרוני ומתקבע בגופינו. וזהו מקומו של הטיפול התנועתי להיכנס לתמונה.

מאמר זה הוא החמישי מתוך סידרה של מאמרים שמנסים ,בענווה,לבאר מעט מדבריהם של מטפלים ותיאורטיקנים גדולים שמשפיעים עלי בעבודתי.

ביבליוגרפיה:

גופנפש/ ד"ר קן דיכטוואלד

יציבה ותנועה/ד"ר גיל זולברג

אור על החיים/ב.ק.ס איינגאר

בין שמים לארץ/ הארייט ביינפילד ואפרם קורנגולד ("אור-עם" 1995).

elsworth f.baker/man in the trap

אינטרנט- http://g-avgad.co.il/tennis/

  http://he.wikipedia.org

הפוסט חלל החזה והגב העליון כראי למהות פנימית הופיע ראשון בדודו רווח - דרך היוגה