בתשע השנים האחרונות עבדתי בעמותת "כפר איזון-בחזרה למסלול".זו עמותה שעוסקת בטיפול בהפרעות נפש והתמכרויות למינן.התפיסה הטיפולית של הכפר היא הוליסטית המשלבת ידע טיפולי מערבי מעולם הפסיכולוגיה, הקרימינולוגיה,הפסיכותרפיה והפסיכיאטריה לצד ידע מסורתי מעולם התזונה,הרפלקסולוגיה,טרילותרפיה(ניסים אמון), היוגה,הרפואה הסינית והיפנית ועוד.
במרוצת השנים שאלתי את עצמי לא פעם מהו איזון?מה מסמלת אותה מילה בת 5 אותיות שכולנו שואפים אליה?
האם מדובר על איזון גופני?איזון נפשי?איזון רגשי?איזון כלכלי?איזון חברתי?איזון אמוני?איזון רוחני?איזון מחשבתי?איזון תודעתי?איזון סביבתי? או אולי המילה איזון מכילה את כל אלו כמקשה אחת,כמין שאיפה כמוסה בלב האדם לחיות בהוויה שמכילה את כול אלו יחד.
מניסיוני בחיים עד כה ולמיטב הבנתי והידע שצברתי במהלך חיי מצב קבוע של איזון הוא ביליתי אפשרי,מהסיבה הפשוטה שהכול נמצע בתנועה מתמדת.
כל –כך הרבה דברים בחיי היומיום משפיעים על האיזון,זה מתחיל בתזונה ,שעות שינה,מצב חברתי,מצב רגשי,כלכלי,מחשבתי,השפעת דפוסי עבר, תנועה,מקום מגורים,עיצוב הבית ,זיהום אוויר,מצב גופני עכשווי,גיל,גנטיקה ,תרבות ועוד…
כדברי הפילוסוף הרקליטוס :"הכול זורם"…
עם כל זאת,הכמיהה לאיזון היא דבר מובנה באדם,ואכן ישנם אינספור תורות,מורים,מאמנים ופילוסופיות שמנסות לכוון אותנו לעבר האיזון הנכסף. תורת הפאנג-שואי שמלמדת על עיצוב נכון של חלל מגורינו וסביבתנו לשם יצירת איזון, תורתו של ניסים אמון הטרילותרפיה שמנסה לאזן בין הרגש לרציונל ע"י מציאת האמצע,תיאורית ההומוסטזיס (שיווי המשקל פנימי) של גופינו, וכמובן היוגה עוסקת באיזון כל מרכיבי הגוף-רגש-נפש-רוח-מחשבה.
כבר בתרבות יוון הקלסית ניתן למצוא כי הנחת היסוד היא שקיים בטבע איזון– כל התופעות נתפסו כקשורות זו בזו בכדי לשמר את הסדר הטבעי. ארגון יציב זה תואר כמתוזמר על ידי כוח אלוהי. אקראיות של התופעות, כמו למשל היעלמות של מינים, לא נתפסו בדרך כלל כאפשריות, וגיוון או שינוי, גם כאשר נצפו, זכו בדרך כלל להתעלמות. תפקיד האדם היה לסייע לכוחות השמימיים בשמירה על יציבות זו על ידי תפילות, מנחות וקרבנות. ניסיונם של האנשים לימדם כי מזג אוויר יציב או יבולים שופעים אינם משהו צפוי מאליו. כך נוצרו תפילות להורדת הגשמים בעתם, ליבולים שופעים ולהעדרם של מזיקים חקלאיים או מגפות. גם בעתות מאוחרות יותר היה מקובל כי אחדות והרמוניה נכפות על העולם בידי שמימיות נדיבה ומיטיבה. בימי הביניים, עת בה האמונה הדתית בהשגחה האלוהית הייתה אולטימטיבית, כלל לא היה דיון בנושא, והוא התחדש רק בעת הרפורמציה, עם התפתחות הפרוטסטנטיות. במאה ה-17 החל עניין בארגון של החברה, השלטון וגםהטבע, והתעורר עניין מחודש בתפיסת האיזון בטבע. במקביל לדיון פילוסופיבנושא, חוקרים גם החלו לעסוק בתצפיות אקולוגיות, כדוגמת קצב ריבוי ומוות של אוכלוסיות שונות ותצפיות על שיעורי הישרדות של צאצאים.המעניינת והקשה מכל השאלות הייתה השאלה שהציבו מאובנים – היו בהם שרידים של חיות, אשר לא דמו לאף חיה מוכרת. אי אפשר היה שלא להעלות לראשונה את האפשרות כי הטבע אינו יציב וקבוע, אלא משתנה, והיו מינים שחיו בעבר ואינם חיים יותר. היה ברור לעוסקים בנושא כי יש בכך ערעור מהותי על התפיסות שהיו קיימות עד אז. הפתרון שהוצע לסתירה זו היה כי חיות אלו, ששרידיהן במאובנים, קיימות במחוזות לא נודעים שטרם התגלו בעולם. במאה ה- 20, התפיסה של "איזון בטבע" הייתה כוח מעצב באקולוגיה ובתחומים קרובים. נעשה בה שימוש ככוח חלוץ בתחומי הביולוגיה של שמירת טבע, והיא בבסיס של עמדות סביבתיות רבות. באקולוגיה מודרנית, התפיסה של איזון בטבע יצרה אמונה כי הטבע פועל ליצירת שיווי משקל בין כוחות מנוגדים. התוצאה היא מערכת שבה יש אוכלוסייה יציבה או רק תנודות קלות באוכלוסייה ובמספר המינים. גישה זו הייתה תולדה של כוחות מדעיים וחברתיים. מחד גיסא, מדע האקולוגיה שהתפתח היה עשיר במודלים אך עני בתצפיות רלוונטיות. מאידך גיסא, גישות חברתיות והיסטוריות, ובכללן הטבע האנושי, שמעודדות יציבות חיזקו את האמונהב"איזון בטבע". בנוסף תיאורית ה"פרא האציל", על פיה האדם חי בהרמוניה עם הטבע עד להיווצרות הציוויליזציות, קשורה בעבותות עזים לתפיסת ה"איזון בטבע". תיאוריה זו גם מתיישבת היטב עם אופנות "החזרה אל הטבע" שראשיתן בשנות השישים. בשנים הללו האופנות של חיים ב"הרמוניה עם הטבע" השפיעו מאוד לא רק על המוזיקה ואורך השער, אלא גם על החשיבה בין כותלי האוניברסיטאות. כיום מקובל בין מדענים כי לא קיים איזון בטבע, ותפיסת רקע זו נשללה לחלוטין ברוב המחלקות לאקולוגיה ושמירת טבע. מרבית המדענים מתייחסים לתפיסה של "איזון בטבע" כאל גישה רומנטית מאוד. בפועל, הטבע אינו "שוקט על שמריו" – אוכלוסיות באות והולכות, מינים נוצרים ונעלמים וחברות משנות את אופיין. השאלה הגדולה והחשובה היא היכן אנו כבני אדם מפרים את "העדר האיזון בטבע," או במילים אחרות יוצרים הפרעה בדינמיות הטבעית של הטבע.
מעניין לציין שגם בתיאוריות עתיקות יותר (מלפני 3000-5500 שנה) כגון: תיאורית 5 האלמנטים ברפואה הסינית, ותאוריית 5 האלמנטים ,3 הדושות ו3 הגונות מעולם הרפואה האירוודית מדברות על מערכת דינמית של מיזוגים ואיזונים אין סופיים שמתרחשים בטבע ובאדם. ושוב אנו מוצאים שאותם יוגים ,שאמנים ומרפאים ידעו את כל אותם נתונים שהמדע המודרני מאמת כיום,וזאת ללא אמצעי ניתוח,מחשבים,סכין מנתחים,אינטרנט וכו'…כל זאת מהתבוננות מעמיקה בעולמו הפנימי והחיצוני של האדם ע"י טכניקות כגון תרגול תנוחות גוף שונות,אומנויות לחימה,מדיטציה,סווט-לוג',תקשור,טקסי מעבר,חלימה, ועוד.
הומיאוסטזיס הנו מונח מתחום הביולוגיה המציין תהליך ביולוגי שבו גוף חי שומר על יציבותו הפנימית כשהוא מתבדל מהסביבה החיצונית למרות השפעות חיצוניות, ובאמצעות שינוי חומרים חיצוניים שמסתפחים אליו. יציבות פנימית זו דרושה בכל אספקט הקשור לחיים. ליצור החי דרוש חום קבוע, רמת מלח ומים קבועה, רמת חומציות קבועה, רמה קבועה של אנרגיה שאגורה בו, רמה קבועה של אותות עצביים שמקורם בגריה חושית ועוד. רעיון ההומיאוסטזיס מרכזי גם בענפי הפסיכולוגיה הקשורים לביולוגיה ולפיזיקה ובאלה הקשורים לתודעה. אבי הפסיכואנליזה, זיגמונד פרויד, טען כי גם מבחינה פסיכולוגית, מטרתו של האדם הינה להגיע להומיאוסטזיס פנימי, כלומר, להפחית מתחים נפשיים ולשמור ככל האפשר על האיזון הנפשי. בתיאוריה של פרויד, היצרים השוכנים באיד גורמים לעלייה של המתח הנפשי. על מנת להחזיר את הנפש לשיווי משקל אופטימלי, מבקש האדם לספק את היצר. היות שרוב היצרים אינם מקובלים מבחינה חברתית, הם מודחקים או באים לידי ביטוי בדרכים חלופיות, המותרות ומקובלות בחברה (לדוגמה, עידון או אינטלקטואליזציה).
בניגוד לגישה זו, תיאוריות הומניסטיות ואקזיסטנציאליות שהחלו להתפתח בשנות ה-50 וה-60 של המאה הקודמת, טענו כי השאיפה הבסיסית של האדם אינה שמירה של שיווי משקל נפשי, אלא דווקא להפך: הפרה בלתי פוסקת של האיזון על מנת להתפתח לכיוונים של הגשמה עצמית. כך ניתן להסביר למשל שאיפה של סמנכ"ל חברה לקבל קידום ולהגיע למעמד של מנכ"ל, על אף שביעות רצונו מהאחריות ומהשכר שהוא מקבל בתפקידו הנוכחי. הרפואה הסינית מדברת על תנועה ואיזון בין 5 האלמנטים-אדמה,מתכת,מים,עץ ואש,תנועה שיוצרת את כל הנראה ואפילו מצבים רגשיים וטיפוסי אופי.
מדע היוגה מדבר על איזון בין שלושת הגונות (ראג'ס,טאמאס וסטווה ),שלושת הדושות (ואטה,פיטה,קאפה) וחמשת האלמנטים (אש,רוח,חלל,אדמה ומים) לשם יצירת איזון באדם.מידע פילוסופי רב בנושאים אלה אפשר למצוא בכתובים עתיקים ובספרי יוגה מהעת האחרונה. אך איך מורידים את כל אותו ידע פילוסופי לקרקע,לפרקריטי? ע"י הכלי הכי נגיש לנו-הגוף. הגוף הוא הכלי שניתן כמרכבה לרוחנו מכיל בתוכו את כל הדרוש ליצירת חוויה של איזון, למרות שכבר הבנו שאיזון תמידי זה דבר לא ראלי אך רגעים ותקופות של איזון הם אלה שנותנות להווייתנו את המרווח המיוחל,אותו פתח שבו אפשר לנוח ולהירגע,לצבור כוחות,יצירתיות והשראה להמשך הדרך. כולנו חווינו תקופות של לחץ ומרוץ בלתי פוסק אחרי דבר מה,נוכל להסכים שאיזון היא לא המילה שמאפיינת תקופות כאלה. נהפכו,לחץ גורם לתגובות שרשרת הרסניות רבות שמקרינות מרמת הגוף (מחלה) החוצה לעולמינו החברתי,הכלכלי והמשפחתי. אז איכן נפתר הפרדוקס? ברמה הכי קרובה אלינו,בנקודת ההתחלה,בגוף. היוגה תופסת את האדם כישות רוחנית עם נשמה פרטית ,כשהגוף הגשמי הוא רק מראה של הנפש. למעשה כל מה שאנו רואים וחשים בגוף דרך החושים שלנו הוא רק שיקוף למה שהתחיל במחשבות שלנו או בחלק הרוחני שבנו שאותו עלינו לטפח,להכיר ולפתח.
בהיבט הפיזי-בריאות אינה תלויה באיבר אחד או בתפקוד מסוים,אלה ביחסים שבין האיברים, במכלול כולו .בין האיברים בגוף יש חילופי מידע העוברים דרך מערכת העצבים, בריאות היא תוצאה של איזון ביחסים האלה, כאשר יש הרמוניה בין האיברים ובין המערכות הפנימיות בגוף ניתן לומר שיש השגה של מה שקרוי בריאות.אימון יוגה בהיבט הגופני מפעיל את כל האיברים וכל המערכות ..אין טוב ורע יש אימון בכוחות שפועלים אצל כולנו ואיזונן.בנוסף היוגה לא מתמקדת רק בקליפה החיצונית של הגוף אלה גם בפנימית כלומר שאנו מאמנים גם את האיברים הפנימיים בגופנו על ידי תרגילי נשימה ותרגול אסאנות.ללא תשומת הלב לנושא הזה המהות של האימון לא תהיה יוגה.לאמן את הבחוץ ואת הבפנים,את כל החלקים מקדם את הדבר שכולנו רוצים בריאות. אימון יוגה טוב שממצא את עצמו צריך לתת כלים ממוקדים לחיזוק ההגנות הטבעיות של הגוף ולאפשר הקשבה מלאה לכל איתות שהגוף נותן ולתת כלים לזיהוי נכון של טוב ורע, לידיעת התחושות הנלוות, האם הכאב או התחושה המסוימת נכונה לי או מסמנת לי להוריד קצב ולהאט? האם הכאב הוא התחושה של המתיחה? ואז זה "כאב טוב"?. עשיית הזיהוי משקפת חיבור עמוק של המתרגל עם עצמו ועם יוצרו ומאפשרת לו לחוות ביטחון במתרחש בגופו.בנוסף בניית כוח,גמישות,תנועתיות, זרימה, הכנסת חיות ואנרגיה דרך הנשימה ושחרור רעלים מכל המערכת.
בהיבט התודעתי-היוגה מאמנת את המתרגל להגביל את תנודות התודעה כלומר להגביל את המחשבות,לצמצם אותם לאותה מהות וערוץ של חיבור פנימה וחיבור רוחני. באימון יוגה מאטים את קצב התנודות בתודעה בזכותהעבודה עם הנשימה ,ניתן להרגיש בשקט שבין מחשבה למחשבה,בדממה מסוימת לכן מירב האימון הוא בריכוז התודעה וזה אימון אינסופי כי כל יום מגיעים לתרגול עם מצב רוח שונה,עם מחשבות שונות שכתוצאה מהם מרגישים שונה, יש ימים שקל להתרכז ויש ימים שזה מרגיש בלתי אפשרי אבל עבודה ממוקדת וממושכת תביא עימה יכולת ריסון ותכניס אותנו לריכוז מהר יותר.כאשר מטפחים את החלק החשוב הזה ניתן לשחרר עומסים רבים מגופנו,מחשבות שליליות מובילות להרס,לכאב לייסורים רבים ומחלות קשות.מחשבות ורגשות הן פועל יוצא אחת של השנייה.הקולות הפנימיים שפועלים (מחשבות) בזמן כעס(רגש) הם קשים ושליליים לא ניתן יהיה לוותר על הכעס מבלי לוותר על המחשבה שיוצרת אותו.והאם זה בשליטתנו? אז כןהמחשבות והפרשנויות שלנו ניתנות לשינוי ואם היוגה נותנת לנו כלי להתבוננות במחשבה והגבלתה משמע שיש לנו כלי ליצור שינוי,לשחרר ולהתאזן מחדש לעשות סוג של reset למחשב שלנו-למוח.כאשר נחווה את הניקיון המנטאלי הזה במהלך תרגול, נוכל לבחון מחדש את הרגשות שלנו.כל מי שמתרגל יוגה באופן קבוע מכיר את התחושה של לפני התרגול ואחרי, לעיתים השינוי מאוד קיצוני ואנו מקבלים הזדמנות לשנות את ההרגשה שלנו כל יום מחדש.וזה יוגה, לא משהו חד פעמי שגורם לתענוג גדול אלה תחזוקה קבועה ומתמשכת שמאפשרת לנו להכיל טוב יותר את "הצינור הרגשי התודעתי".
בהיבט הנפשי רוחני-ניתן לומר שאחרי שהגוף עובר תהליך של זיכוך והתודעה עוברת תהליך של הגבלה ריכוז ומיקוד אז החיבור אל הנפש החלק הרוחני שבנו שאקרא לו גם נשמה יורגש עם הזמן.אימון יוגה הוא רוחני לחלוטין למי שמתכונן לכך.התמזגות אל הנשמה הפרטית היא למעשה התמזגות והתחברות אל נשמת הבורא.זו מטרת העל של היוגה(בסנסקריטסאמהדי). המילוי הוא רוחני,חוויתי וסובייקטיבי.לא ניתן ללמוד את זה מספרים או מסיפורים של אחרים,זו חוויה והשגה של דרגת איחוד שכל מתרגל מתקדם אליה בקצב שלו. אם כך ניתן להבין שבריאות רוחנית תכלול תחושות של אמונה,תיקווה,אהבה ושמחה.יכולת נתינה לזולת,הבנת מהות החיים,קבלה של כל החלקים בחיינו הטובים והמוצלחים והקשים יותר.מודעות עצמית יכולה להוביל להתפתחות רוחנית.היופי שביוגה שהיא מאפשרת לכל אדם להתחיל מהמקום שהוא נמצא בו ללא ביקורת ושיפוט ללא הגבלה של דת או לאום וללא קשר לאמונה הפרטית.היוגה מסמלת שלמות ואחדות בכל אחד מההיבטים שדובר עליהם ולכן מועילה לחיינו כל כך.
ביבליוגרפיה:
-האם יש איזון בטבע?/ד"ר יעל גבריאלי ואורי רול.
-אתר בטיפולנט – (http://www.betipulnet.co.il/).
– אתר ויקיפדיה – האנציקלופדיה החופשית.
-אור על החיים- ב.ק.ס איינגאר.
-תרומת היוגה לבריאות-מירב אשכנזי
-אתר טרילותרפיה/ניסים אמון –(http://www.nissimamon.com/).